מֻתָּר לָנוּ לִסְבֹּל

הַמְּצוּקָה כָּאן בֶּאֱמֶת נוֹרָאָה

וּבְכָל זֹאת

בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב

כְּשֶׁהַיּוֹם נָסוֹג וּמִתְרַחֵק

אֲנִי צוֹעֶדֶת בִּצְעָדִים קְלִילִים

לְאֹרֶךְ גִּדְרוֹת הַתַּיִל

וּמִלִּבִּי עוֹלָה תָּמִיד הַתְּחוּשָׁה —

וְאֵין מָה לַעֲשׂוֹת

זֶה פָּשׁוּט כָּךְ

זֶה מַשֶּׁהוּ עָמֹק וּבְסִיסִי:

הַחַיִּים נִפְלָאִים וְנִשְׂגָּבִים,

יָבוֹא יוֹם

וְנִצְטָרֵךְ לִבְנוֹת לָנוּ עוֹלָם חָדָשׁ

וְעַל כָּל פֶּשַׁע וְכָל זְוָעָה

עָלֵינוּ לַעֲנוֹת בְּאַהֲבָה וְטוּב לֵב

שֶׁהֵם תּוֹצָאָה שֶׁל מַאֲבָק פְּנִימִי.

מֻתָּר לָנוּ לִסְבֹּל

אֲבָל לֹא לְהִכָּנַע לַסֵּבֶל.

וְאִם נִשָּׁאֵר בַּחַיִּים,

וְנִשָּׁאֵר שְׁלֵמִים בַּגּוּף וּבַנֶּפֶשׁ,

וּבְעִקָּר בַּנֶּפֶשׁ,

בְּלִי מְרִירוּת,

בְּלִי שִׂנְאָה,

תִּהְיֶה לָנוּ זְכוּת

לוֹמַר אֶת דְּבָרֵנוּ אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה.

יִתָּכֵן שֶׁאֲנִי אִשָּׁה שְׁאַפְתָּנִית:

הָיִיתִי רוֹצָה לוֹמַר

מִ י לָ ה

אַחַת קְטַנָּה.

השמיים שבתוכי ( 154)