נולדתי סבתא

ולדתי סבתא . מאז שנולדתי הייתה בי סבתא . מחבקת . מתבוננת . שואלת. רואה למרחוק . כמו באתי לעולם עם עיניים של סבתא . החברות שלי תמיד היו סבתות . המטבחים שלהן ריתקו אותי . הממולאים שלהן הילכו עלי קסמים . מלאכת היד שבהן היפנטה אותי .רקמה בי תחרות של געגוע . כשפגשתי נשים בחיי הן תמיד הציגו את עצמן ״ אני הנכדה של סבתא , קוטי /שפרה / אביבה... שאת חברה שלה ״ . ואמש הסבתא שנולדתי איתה פגשה את הסבתא של הנכד הראשון שלי . העיניים הצטלבו כשביצבצה פלומה שחורה . ופנים של תום חברו לקמטים של ידיעה קדומה. אנחנו מכירות . יודעות . הילד שנולד לילד שלי גם הוא יודע . גם בו יש סבא . כמה סבאים . סבא רבה ניצול יחידי משבעים בני משפחה . שמחייך היום במרומים בהודיה ועזות נצח . שלא ישכח לעולם . וסבא רבה שבגיל שמונה כבר פירנס את משפחתו ואני ראיתי את עיניו המתרגשות צופות בנו ממעל בכל שלב בלידה . כל זיק של הולדת מכיל בתוכו אבוקת דורות . לידה היא לעולם אינה פרטית . היא רוקמת אורות על גנוזים מבראשית . נוגעת לא נוגעת בסוד הקיום שלנו . בוראת את ימינו מקדם . הודיה על הזכות . כולנו ילידי רחם . זכינו . והמילים הגבוהות פוגשות .פשטות עכשווית . חמד של תינוק . אמא ואבא מאושרים . שקיות של שילב . טיטולים . מובייל עם ניגון שיודע לחבר בין העולמות .קסם.