סתוונית . זה שם הים שלי

סתוונית . זה שם הים שלי . בסתווים של לפני עשור ויותר . את ימי תל אביב שלי התחלתי בהנץ בחוף הים . מקבץ פגישות בשעות בוקר מוקדמות למי שמגיעה מהדרום - העמידה משוואה פשוטה . שעתיים בפקק בבוקר בכניסה לעיר הגדולה . או השכמה עם חשיכה והגעה בשליש מהזמן . החלופה סובבת . עוקפת הפקקים הוחתמה בגופי . בבוקר הראשון שהגעתי לעיר עוד לפני הזריחה בהמתנה לפגישת הבוקר הובלתי בדרך לא דרך אל חוף הים . החנייה הפתוחה היחידה בדולפינריום הביאה אותי אל מול סלע חשוף בלב הים . ושם קבעתי את מקומי . בין כסאות ירקרקים . עם מחברת כתיבה . ספרים . לימים ריצה . שחיה.לימים . תפילה . הבננה ביץ . היה לבית השחר שלי. חסרון המרחק הוליד את יתרון האור שכל בוקר בהנץ יחד עם קומץ נבחרים . הוטמע בגופי . פוטוסינתזה למעיזים.מתמידים . שוחרי העוד . עוד נופך . עוד מימד . עוד עוד לחיים . אני ישבתי על קו החוף כשביציעים ישבה חבורה. יום יום . כל אחד מגיע בשעתו . וקולות בתוכי תהו :״ מה הם לא עובדים ?״ אותם קולות ששכחו להסתכל פנימה ולגלות שכן . כמוהם אני עובדת . מאוד עובדת . אבל בוחרת כמוהם . בבוקר של זהב . בבוקר טוב באמת . לימים . כשיושבי היציע הגיעו לקו החוף . התגלה לי שהשם שלי בים הוא - סתוונית . הפצעתי בסתו . וזכיתי בו . לימים חלקנו . בר מצוות . חתונות וימי הולדת משותפים . נוכחת נפקדת . בכל זאת אני לא תל אביבית . ומסעות הפנים שלי . חשפו בשנה האחרונה . שורוד בטבע הוא צבע של . תעוזה . הסכמה לצאת אל הלא נודע . כך הרקפת . שקדיה . אפרסק . הם הראשונים לפרוח . להעז לצאת מאזור הנוחות . והסתוונית . מלכת התעוזה . גשם ראשון והיא יוצאת . ורדרדה , מחוברת לקרקע . שלא כחצב שחוצב ומתמר בגאון מעלה מעלה . בענווה היא מסכימה לפרוץ לצאת אל הלא נודע . ולהיות הראשונה לבשר . לשאת את בשורת הסתו . השנה . הסתוונית כבר הפציעה . השנה כינוי הים שלי . ממלא בשמחה . הכוונה ודיוק לשנה החדשה .