להבריק

הוא הגיע . גם השנה .

יום מבריק .

לא ממש מבינה אבל יודעת משנה לשנה שחלק בי שמח לפלא של ההברקה.

דיווחים מהמטבח . מבערת .מבארת .

טוב אני מתקדמת . וגם קצת הולכת אחורה .כשאני מגיעה לסירים .במיוחד סירי הנחושת...שם אני נעצרת .

זה באמת נפלא להיות שלוש שנים בהודו , אבל מה זה שייך למטבח סואן וסוער כמו שלנו סירי נחושת ... בהודו הסירים באו "בילט אי" עם ה"פוליש מן " שהגיע פעם בשבוע לצחצח אותם . לא כי הייתי חייבת אותם מבריקים . כי הוא צריך עבודה כך אמר הגנן , שהגיע דרך מנקה המאווררים , שהגיע דרך מנקה הרשתות , שהגיע דרך המבשלת , שהגיעה דרך המכבסת ... (זה לא מצחיק . רק עזרה קטנה בבית עם חמישה ילדים קטנים . ונהייה לנו צי של מיטיבים .. )

כמו שאמרתי אני מתקדמת אבל כשמגיעה לסירים . כמה צעדים אחורה . אז הסירים שלנו רובם הגיעו איתנו מהודו .

כן. זה כמעט המשלוח היחיד שבחרנו לשלוח מהודו . למטבח . כלים מנחושת . ובכל פסח . הם קוראים לי בשקט לסדר ... אור . תני בנו אור . ואני מתפתה . כמעט כמו אלדין . מתחילה לשפשף . למרק . להבריק .

והילדים והבעל מידי שנה מתבוננים ומשתהים ."מה עובר עליה" ואני מתמידה .

לא ממש מבינה אבל יודעת משנה לשנה שחלק בי שמח לפלא של ההברקה . לקסם המובלע המצוי בכל מתכת עכורה . תנועה של מחווה ומגיע ברק . כוח לא מובן שדוחף אותי להבריק . הוא אותו כוח כנראה שמעורר בי מידי אביב את השאלה: במה את מבריקה ? מה באת להבריק פה ? זה לא מספיק להיות . לנקות .ככה סתם . יש עניין בברק .הכוח הזה שמתחמם לי בין הידיים בין סיר לסיר הוא זה שמאפשר לי לראות את הברק המיוחד של כל אחד מהילדים שלי . את הברק שבאיש שלי .והקרובים אלי .והברק שבי ומתבארת לי המלאכה שלי . להאיר בי ובהם את הברק שבנו . ככה להחזיר לנו אור . שנגלה אתו את אותו ברק ונלמד "לשפשף " ולחמם ולהיטיב לעצמנו . כך שנבריק . אם אתם מזדמנים להודו וכלי הנחושת "קורצים" לכם . אל תתפתו! רק אחד !!! איתו תעשו את כל העבודה .