אוסף
אוסף .
תוך כדי הניקיונות . מגלה אותם . מאגר של זכרונות . מקבץ של רגשות . אוסף מפיות .כפתורים . סרטים . קטלוגים . גלויות . גולות . שלי של הילדים . הם מעלים בי חיוך . והבנה מחדשת . מגלה בי .
שיש לי דרכים חדשות לאסוף .
את עצמי . מחשבותי . רגשותי .
שלא דרך חפצים .
שלהם כשלעצמם יש את הלחפוץ משלהם . הם חפצים בנוכחות שלי . בלעדיה אין להם קיום .
יש פיתוי עז להעביר את האוסף שלך למישהו אחר . לבית אחר. לשחרר . עד חצי המלכות .
להעביר את ״השעבוד ״ הלאה .
חרות אמיתית מבקשת לגעת במלכות . לעמוד מול הרגש . הגעגוע . המחשבה . העונג והכאב .
חשופה מעבר לצל המגן של החפצים . לגילוי שכל אוסף הוא חומה . שלי מפני עצמי .
כל חפץ . בא רק לעורר את ה שאלה-
במה את חפצה ?
כפתור. כפתור . גלויה . מסננת. מפית .
מצאתי את עצמי עונה ובו ברגע ״ החפץ״ שבו סיים את תפקידו בחיי .
אז בין האוספים . הניקיונות .הידהדה שאלת המלכות -
מה לך אסתר ומה בקשתך ?
עצרתי . התבוננתי . הבנתי .
עניתי .
שיחררתי .
והתחדשתי בהבנת - אם תעוררו את האהבה עד שתחפץ . בחפץ לב משתפת והודיה
