על הקצה!

על הקצה .

הרשות להעביר מרשות לרשות . נתונה . בכל חלקה טובה שבנו. לקט שכחת הפאה .

בשחר , ממש בישורת האחרונה לפני החזרה מהתבוננות הבוקר . הם שם כמו קוראים לי, ״וודאי שאת יכולה לקטוף אחד ״ ,האפרסקים בקצה המטע של עוזי . השכם בבוקר והקוטפים כבר בלב ליבה של החלקה . ובי מתנגן דיבור פנימי ״ רק אחד ״ ומולו ״ זה גזל ״, ״את חייבת לבקש רשות ״ וכך עוברים להם הימים . והעונג הפשוט של קטיף . פשוט . בקצה . שלא מומש . מעלה בי תבונה . הבנה .שמובילה למחשבה על עוברי האורח בדרכים בימי קדם . המטע . השדה . הוכרז בהם חלק . לקט . שכחה . פאה . שהוא של הבעלים אבל מופקר בשמחה לרשות הכלל . מקסים! הפתיחות לחלוק את שיש לך . חלקיות של שפע שמגדרת ופותחת ממך והלאה ומאפשרת לא לבקש רשות . כי הרשות נתונה מראש .ולומדת להתבונן על כל אותם חלקים שבנו. אצל כל אחד ואחת מאיתנו . חלקים . שהם פתוחים לרשות הכלל . שיש לנו החרות לחלוק אותם . ויש לכלל רשות לקחת מבלי לשאול לרשות . לקט של חיוך . שכחת המבט הרך . פאת הניחוח . מתנות מופלאות שניתן לנו לחלוק בשפע .להעביר מרשות לרשות . לשמח . לעודד . לפרגן . מבלי לבקש רשות . מבלי לקחת רשות . פשוט לתת. שיהיה לנו יום שנניח בו לנו ולאחרים לקטים רבים . שנשכח פאות משמחות. שירוו את הצמא הריגשי והרעב הנפשי שלנו עוברי האורח בדרכים . חיוך . מבט רך ומפרגן . ניחוח של יום אור . כן אנחנו מאוד ריחניים 🌸ולמגדלים שבנו . שנזכור לשכוח בקצה חלקת חיינו . ארגז של אפרסקים . סלסלת לימונים . שקית של אבוקדו . סל של פסיפלורות ובמדרגות של הבניין צנצנת עם לואיזה . צרור של טימין . ואולי בקצה המכולת בקבוק של מים וכוסות . ועל החוף ליד סוכת המציל ציידנית עם קרטיבים מעשה בית . וליד הפח נפזר אוכל לחתולים .כולנו עוברי האורח פה . צמאים לרגש . רעבים למגע . מבקשים רשות להעביר מרשות לרשות . טוב . יום נפלא לנו . כולנו .