מסננות

המילים המסננות שנכתבו בי לפני שנה . היו כולן שלך . אראלה אהובה. יהי זכרך כל כך ברוך .

יש לי עניין עם מסננות . בכל מטבח שנכנסת אליו הן לוכדות את עיני . בכל השווקים שהגעתי אליהם בעולם הן, עם כל הנקבים ,נקבים ,חלולים ,חלולים שבהן קוראות לי לסדר . הייתה לי שותפה לעניין . היא הייתה הטרמפיסטית הקבועה שלי בימי שני מהמושב בדרום לתל אביב . לעיר שלה . בשנות השישים היא הלכה אחרי אהבת חייה לישב את הדרום . אבל הלב שלה נשאר במערב . בתל אביב של הילדות שלה . בשש בערב כשהייתי אוספת אותה היא הייתה ממלאת את הרכב בהתלהבות המבושמת שלה מפלאות העיר הגדולה . הסרט הטוב שהספיקה לראות . המוזיקה שהצליחה לשמוע בחנות הדיסקים של ימי הנערות שלה . הספר הטוב שקנתה .הבד הנפלא למפה. והמסננת החדשה שלא יכלה לעמוד בפניה . ואז שאלתי אותה "מה גם את? מסננות? " והיא הפטירה בחיוך מבויש . "כן. גם אני " . מה אנחנו מסננות ? אומרות במרומז , מבררות לעצמנו, משחררות מנוזלים מיותרים , ממה אנחנו מבקשות להתעלם . מה יש בסיר או בקערה מלאת החורים והנקבים שמאוורר , ומשחרר. והאם הנוכחות שלהן אצלנו במטבח מספרת לנו את כוחה של הנקביות שבנו זו שמכילה ובו בעת מראה החסר. זו שמבקשת לאזן בין היכולת שלנו להכיל הכל ויחד עם זאת להתנקות ולשחרר את המיותר, הגס . זו שיודעת שיש נוכחות מדייקת לעת מסויימת ואותה נוכחות נכון לה להשתחרר בעת אחרת . אני כבר פחות נוסעת לתל אביב .והטרמפיסטית הקבועה שלי גם היא כבר פחות נוסעת לתל אביב .כבר כמה שנים שהיא בבית אמהות סיעודי . כשאני באה מידי פעם לבקרה . אני יכולה לראות חיוך מסותר במבט החוקר שבה .והמרמז שאנו שותפות סוד וממשיכות לסנן כל אחת בדרכה.