רואה לה בעיניים

יום שישי . ריח חזק של חצילים על האש פולח הראות .ריח שבימים רגילים כמו נותן האות לתחילת ההכנות לשבת . היום .יום אחרי יום השואה .הראות מלאות מידי . מבקשות אויר צלול . נקי נקי . לראות . ואני יום יום כמה פעמים ביום . רואה לה בעיניים . לסבתא חנה . חנה הגדולה . כך קראו לה בשל גובהה . בתמונה היחידה ששרדה משם . והיא ניבטת אלינו בבית על הקיר במסדרון . בדרך . מפה . לשם . מכאן . לאן . אני רואה לה בעיניים . ורואה דרכה לרחוק . ושומעת בבהירות קולו של סבא דויד ״אני נצמדתי והלכתי עם אמי . הייתי קשור אליה מאוד...לא רציתי להפרד ממנה אבל היא אמרה לי בתוקף -בני לך ימינה זאת אולי בקשתי האחרונה - מאז לא ראיתיה״ בכל הרכבות שנסעתי בהן בחיי . לחוף בגואה . תערוכה בנירנברג . מפרנקפורט לפריז . במעלה לירושלים . מקרית גת לסבידור .... בכל נסיעה שלי ב

רכבת היא איתי . האמא של אבא של בעלי . סבתא רבה חנה . חנה הגדולה . מהחיים . האשה שציוותה לנו חיים . ויודעת שבזכותה משפחתי קיימת . בזכותה בעלי אהובי בעולם . ואני יום יום כמה פעמים ביום . רואה לה בעיניים . מוצאת שם שקט ובהירות . סערה ונחישות .עוצמה ורכות . אמת ותקווה . מוצאת שם בעיניים שלה . כיוון . דרך מעל כל התהיות והשאלות . מוצאת שם הודיה חרישית . כתב עדות סמויה לנו כולנו הנשים . האמהות עלי אדמות . את כאן . אנחנו כאן . בזכות ובחסד וכן . הכנות לשבת . והחצילים כבר מוכנים . והראות רואות שמחות ומודות .זכרך ברוך בנו .כולנו . --------------------- חנה גרוקוף לבית ווליה בת 33 עם בניה הירשל צבי בן 6 וחיים בן 9 נספו ברכבת המוות עם עוד 1196 ילדים ביום הכיפורים 1943. דוד גרוקוף( גופר) ז״ל הילד בן 14 הניצול היחידי מבין 70 בני משפחה .עלה לארץ והקים משפחה לתפארת . משפחתנו .