יש.אין.סיכוי

יש . אין . סיכוי . כל יום ראשון לפני שהקטנה שלי יוצאת ללימודים היא מעקצצת בחיוך "ממש הקמת לך פה את מדף ההיזדמנות האחרונה" וממשיכה עת היא סוקרת את העציצים על שדרת החלונות במטבח .דרך עינייה החדות למדתי להתבונן מחדש על סיכוי. אמונה . תעצומות . התחדשות . ואודה ואתוודה שרק החיבור שלה שזר בהפתעה אף לי את התופעה . אז לשאלתה השנונה "מה מתחדש בברנקו?" זה התחיל בקקטוס צמוק וגלמוד שהבאתי בארגז יחד עם שארית הפליטה שאספתי מעל שולחני במשרד בהרצליה פיתוח ביום האחרון שלי במשרה בהיי טק . הוא נראה אבוד ,כמו נלקח רגע לפני שהיה מאוחר מידי למרות ההבטחות של מי שחילק אותו ואת חבריו ,שקרינת המסך טובה להם . לנו . נימלטנו בזמן .אני והוא . העברתי אותו לכלי זכוכית שאוכל לעקוב אחר מצב השורשים שיוכלו לזעוק לי "מים" למרות שהוא מורגל להתייבש כשממלו שומרי מסך של יערות גשם ומפלי הניגארה . זה לא שהייתי עליו בתשומת הלב ,הימים שלי היו מלאים וקודחים בתנועה להשתחרר מאטמוספרת חיי ההיטק בעובי של עשרים ושתיים שנים . רק פיניתי לו מדף ומידי פעם הצצתי לשורשים .חשפתי לשמש . והשקתי כשקרא לי ואיפשרתי לו להיות . ושנה אחרי ממש לפני נקיונות החלונות בפסח ,כשבאתי להסירו לניקיון יסודי של המדף . נגלתה זרוע חדשה שביצבצה והחלה לזחול על השייש מבקשת להשתרש . צווחת שימחה עלתה בי .מחודשת. מחודשת. מחודשת . באותו פסח קיבלנו מקוקה האהובה עציץ של סחלב מפעים ומרשים . הקצאתי לו מקום כבוד במדף בסלון . והתאמצתי עליו . קול פנימי חזק נע בי "מורכב או לא , אני אצליח לגדל סחלב" . השקתי לו את הצורה. הוא ניסה ממש להצליח לי. התאמץ כפי יכולתו . אבל זה לא בטבע שלו לפרוח כשכל העיניים עליו כל הזמן . הפרחים שלו אחד אחד החלו להצטמק ולהעלם ואני תירצתי שזו נשירה של הסתו שלו . נשאר על המדף בסלון שלוש שנים .העלה אבק . ונותר כמצבה דהויה להתאמצות יתר . עד לפסח האחרון , היד הלא מודעת שלי נטלה אותו מנשיית השכחה והעבירה אותו למדף במרכז הבית . ליד חלונות המטבח . נראה עלוב וקולות בני הבית ליוו המעבר " התחנה האחרונה בדרך לקומפוסט" .חייכתי וסימנתי להשקות פעם בשבוע כל יום שישי לפני שמניחה החצילים על האש . וכך שבועיים אחרי החלו לצאת גבעולים בשפה שלי כששיתפתי את קוקה היא ידעה לומר שאלו שורשי אויר . התחיל לנשום . סימנתי לו ולכולם בבית . בליל הסדר הוא פורח ! פקעות הפריחה החלו להיפתח ואני מלפני ארבע שנים זכרתי שהוא ורוד פוקסיה עז וכשפרח בשמנת ובורדו היה ברור שיקח לו זמן " לתפוס הצבע" מפרח לפרח שפרח ביופי נדיר הוברר שהוא מעל לכל דימיון .נדיר!!! מה שהוא צריך ורוצה ונכון לו להיות . בו ביום כשפתחתי את האבוקדו הרך למרוח על המצה , גרעין חלק ומושלם התחלק לי מהיד לריצפה והעלה בי זכרונות ילדות . קיסמים נעוצים בתחתית מתחלדים בצבע בורדו עז עת טובלים במים ומשאירים הגרעין נוגע לא נוגע במים . קולות החקלאים שבמשפחה " זה לא עובד וגם אם יפרח אי אפשר להעתיק אותו לאדמה " חייכתי . וביום שישי את שארית המים בכד מהשקיית הסחלב נתתי לו. וכמה שבועות אחרי הוא התבקע ויצא ממנו לחרות גבעול תמיר וחינני שעליו נשזרו עלים רעננים . אני פה . הבוקר עדין בדרך ללימודים הפטירה "ניצולי אסתי טרופר " ואני חייכתי לה ולי . בסוף כל החיבור שלנו לעצמנו .לקרובים לנו . לסביבתנו . בשורשו יסודות חינוך : פשוט . לשים את הלב . בשקיפות . להיות בקשיבות לשורשים . לדאוג לאור . חום . איוורור ולעולם לא להפסיק להאמין . ולזכור לא להפריע ולתת להיות .