אֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים

אהובות

נכנסות אל השבת שלפנינו

ברטט ל ב מורגש

עם סגוליות נדירה

שיש בה ס י מ ו ן

פנימי מובחן בתוכנו

להכיל ו׳להחזיק׳ מ ו ר כ ב ו ת

אֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים

אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙

אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵ֔ל

התחלה מתוך נקודת הסיום

באיחוי שלם של

ש ב ר ו ת ק ו ו ה

ר ק ב ו צ מ י ח ה

כ א ב ו ח ז ו ן

אנו בפתחם של ה ד ב ר י ם

שה ל ב השומע שלנו מכיר

כשלפני שנה

תנועת חיים ח ד ש ה

עוצמתית ב נ י ע ו ר ה

הניעה חיינו ׳בטלטלה׳

ב ח ת י מ ה

של ספר ד ב ר י ם

הַדְּבָרִ֗ים

׳אלה לבד

הם הדברים אשר דבר משה -

דברי ע צ מ ו ׳

שנאמרו אז כדי

שנ ש מ ע היום

לֹא תִּירָאוּם

אנו נשלחות לבנות את

קומת ה ת ק ו ו ה שבנו

והאמונה שלנו

ללא מ ו ר א

שלאורה ניטעה בנו

הדרכה פנימית

שיודעת ל ה ב ח י ן

בין הרגעי והחולף

לבין המהותי ו ה נ צ ח י

אֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים

שפת קוד שבאה

ל ה א י ר לנו

בכל מסעות חיינו

כל פ ר ט י חיינו

נראים אחרת

כשהם מחוברים

ל׳סיפור ג ד ו ל ׳

שבלעדיו

אנו תלושות

וחשות ב מ י צ ר

ונסתרת מאיתנו

ה ה ר ח ב ה

אנו נשלחות בשבת שלפנינו

להתבונן על חיינו וחיי קרובינו

מתוך הַדְּבָרִ֗ים

מ ב ט שרואה ה ג ו ד ל

שמכיר ב ה ב ט ח ה

ובהשגחה ה נ י צ ח י ת

כִּי֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ

בֵּֽרַכְךָ֗ בְּכֹל֙ מַֽעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔ךָ

יָדַ֣ע לֶכְתְּךָ֔

אֶת-הַמִּדְבָּ֥ר הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה זֶ֣ה |

אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֗ה

יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ עִמָּ֔ךְ

לֹ֥א חָסַ֖רְתָּ דָּבָֽר:

ההתנסות מ ח ו ל ל ת ברכה

המאפשרת לנו

להתבונן ולשאול בפנימיותנו

איך מהלכי חיינו

שאנו חוות ב כ א ן ועכשיו

ייכתבו ב"ספר דברים" שלנו

ניתנה לנו השבת

יכולת ה ת ר ו מ מ ו ת

מעל הרגע

המאפשרת לנו

להיות על מ ק ו מ נ ו

להזכר ולהכיר ב ג ו ד ל שלנו

מבלי להסחף אחרי

׳משב הרוח׳ של הרגע

ואמן ולא נרפה

מהוודאות על הפנימית

לא תִּֽירָא֑וּם

כִּ֚י יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם

ה֖וּא הַנִּלְחָ֥ם

לָכֶֽם

אשרינו על הזכות ועל המבורכות

חיבוק גדול

אהובות אמיצות

לשבת שלום מבורכת ומחבקת

הודיה עליכן על הזכות הגדולה המשותפת