ב י א ה לארץ

אהובות

חלות השבת בתנור

והעיניים שלי עליהן

והלב מתפעם

מגודל השבת שלפנינו

ומה דרכה הנלוות אליה

עבורנו הנשים

בְּבֹֽאֲכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ

אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֖ם שָֽׁמָּה:

וְהָיָ֕ה בַּֽאֲכָלְכֶ֖ם

מִלֶּ֣חֶם הָאָ֑רֶץ

תָּרִ֥ימוּ תְרוּמָ֖ה לַֽיהֹוָֽה:

ב י א ה אל הארץ

מאירה ס מ ן

לכבד . לקדש . להנכיח

את א י כ ו ת המעבר

תודעת ארץ . גוף .

אוכלים לחם ׳מן הארץ׳

בשונה מתודעת מדבר . רוח

אוכלים לחם ׳מן השמים ׳

המעבר מ ה מ ד ב ר אל הארץ

משפת השמים אל הארץ

מוארת בנו סגולה מרוממת

לעיתות בחיים

של מ ע ב ר י ם

לתת לידיים של אשה

לגעת בעיסת החלה

ולהפריש ממנה תרומה

לחבר בין הארץ לשמים שבה

וכל בני ביתה , ארצה ומולדתה

הפרשת החלה

זכתה ל ח י ו ת מחודשת

בכל שלב מ ע ב ר נשי

היא נוכחת בפאר אורה

לפני לידה , בריתה , בת מצווה , אירוסין ,חתונה …

ומזכה את האשה והנוכחות עמה

ל ח ב ר בין השמים והארץ שבה

בין העבר לעתיד

בין החול לקודש

ונכון לנו הנשים ל ס מ ן לנו

שכשאנו חשות ׳תלושות׳

בין שמים וארץ

בין המדבר של חיינו והארץ המובטחת

סומן לנו ממעל ממש

לשים את הידיים בבצק

ללוש את התודעה

לחבר את הקצוות הנפרדים

לעיסה אחת שלמה

מלאה בהבטחה :

את י ו ד ע ת

ל ח ב ר

בחוכמת הלב שבידיים שלך

בין השמים והארץ

בין העליונים של חייך

עם התחתונים

בין הרוח הנושבת ממעל

לגוף שלך הנושא בריאה בך

אנו נ א ב ד ו ת במעברים

כשלא זוכרות

שכשאנו נכנסות ׳לארץ חדשה ׳

לפני הכל עלינו

לגעת ב ש מ י י ם שבנו

ולחבר אותם

לארץ של חיינו .

כרֵאשִׁית֙ עֲרִסֹ֣תֵכֶ֔ם חַלָּ֖ה תָּרִ֣ימוּ תְרוּמָ֑ה

והיד ב ב צ ק עריסת חיינו

יש בה

בשפת ק ו ד מבראשית

ל ה ז כ י ר לנו

את לא ל ב ד כאן

יש עוד מלבדך !

מסומן לנו בשפת ה ר א ש י ת -

שאי מהמגע

ב ב צ ק עיסת החלה

ש מ ח ב ר יסודות החיים

כ ו ח ו ת על בידייך

תרוממי ותניפי אותם

ת ר ו מ ה

מעלה מעלה

ותתעלי

אל מ ק ו מ ך

׳בארצך ׳

ב ג ו פ ך

חיבוק גדול

אהובות אמיצות

להמשיך הכנות לשבת מאירות

אמן ועוד אספיק לכתוב לנו

לשבת עצמה נגיעות מאירות

ב ׳שפת המרגלים ׳ שבנו