בְּעֶ֣צֶם | הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה

אהובות

נכנסות אל השבת

שיש בה ל א מ ו ר לנו

לשים את הלב

אל ע צ ם העניין

במציאות חיינו

להזכיר לנו

לחוש במה ש ח ש ו ב

ולא רק בכל ש׳נדחף׳ לחיינו

כ ד ח ו ף .

וּקְרָאתֶ֞ם בְּעֶ֣צֶם | הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה

מִֽקְרָא-קֹ֨דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם

אנו נ ק ר א ו ת

לתת ז מ ן

לכל אותם ׳חלקים׳ בחיינו

ש ה ע צ מ ו ת  שלנו בם

ע צ ו מ ה .

המקום בו אנו פוגשות

את ע צ מ נ ו

את עצמאותנו

את ע צ ם מהות קיומנו

הוא הוא בשפת הפנים שלנו

עצם ה ק ד ו ש ה

מִֽקְרָא-קֹ֨דֶשׁ֙

יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם

מסמנות ל ע צ מ נ ו בשבת

להיות ברגישות

לחיבור המופלא שבין

ע ו צ מ ה פנימית

והיכולת לאפשר ולתת

פניות ומקום

ל ע צ ם  העניין והדבר

בשיח , במפגש , בתפילה

בהתבוננות , בטיול , באכילה

זה אומר לא ׳לעצום ׳ עיניים

להיות קרואות לחוש

ב ק ו ד ש

של הקיום שלנו

וכל מי שסביבנו .

חיבוק גדול

אהובות אמיצות

לשבת מבורכת ע ו צ מ ת י ת ומאירה