בעת ובעונה . אחת

אהובות

תהיות של יום ׳ממוקבל׳

בו מצאתי עצמי

בו . זמנית .

איפה בדיוק נמצאת ה ז מ נ י ו ת שלי

האמנם ב ו ?  בו  ב י ו ם

או בָּהּ בָעֵת

בו או בה . ז מ נ י ת . ז מ י נ ה

האם כך באמת מ נ צ ל ת  את הזמן

ביטוי לא פשוט נ י צ ו ל

ואולי הוא חושף את הקיום כ נ י צ ו ל ה

שחיה ב מ ק ב י ל

לומדת . עובדת . חושבת . מקווה

בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת

איך זה יכול להיות

שבעת שבי יש עונה א ח ת

לשאלות שמתעוררות בי

תּוֹךְ כְּדֵי

כן

בַּד בְבַד. ל ב ד .

פעם זו הייתה ׳מחמאה ׳ :

׳את ממש יכולה לעשות כמה דברים במקביל׳

ל א ממש מ ר ש י ם

לך .

היום זה ברור

שכבר לא ע ו ב ד ת על עצמי

ובעיקר  מ ת פ נ ה

ומפנה

לעצמי השאלה

איך ל ע ש ו ת  לי זמן

כן

בו . בז מ ן .

במילים של יום יום

מרשה לעצמי ל ה ת פ כ ח

ולהודות

שהרווח שלי מההתיימרות

לבצע  משימות במקביל

הוא רגשי ;

נותן לנו תחושה שאנו יעילות

או מאפשר לנו ׳להילחם׳ בשיעמום

ואולי פשוט מעורר אותנו .

האמת היא

שאנחנו לא ע ו ב ד ו ת לעולם במקביל

אנו פשוט מחליפות את תשומת הלב

בין משימה למשימה למשימה

והמעבר ביניהם

רק מ א ט

את הפעילות המחשבתית שלנו

ובבירור פוגע  ׳בביצועים׳ שלנו.

אז מה בכל זאת

נ ק ח לנו מההתבוננות

על הקשיבות שלנו

שנעה ממרחב למרחב ?

פשוט לעשות יותר ה פ ס ק ו ת

במקום ללמוד ולהציץ בווטסאפ תוך כדי

פשוט להכריז על הפסקת מנוחה

ואז להתעדכן בהודעות וברשתות החברתיות

במקום להניק ובמקביל לדבר בטלפון

להגדיר לי זמן ה פ ס ק ה  לשוחח בנחת

עם מי שסימנתי לי

במקום לבשל ולהקשיב לילדים

בסיפורי היום שלהם

׳לכבות האש׳

ולקחת ׳פסק זמן ׳

עכשיו ׳מקשיבה רק לך׳

כשלמעשה מתכוונת ׳ ל י ׳

בעת הזו של ההסתרה שבהסתרה

שהחיים מ מ ו ק ב ל י ם

בין כאן לשם

בין נוכחת למתעדכנת

בין יוצרת לנסחפת

בין מלאת אמונה ובטחון לחרדה וחוששת

בו . ז מ נ י ת .

מעניקה לי את מתנת

ה ה פ ס ק

כדי לחזור ולזכות

בי . בו בזמן . מעל הזמן .

חיבוק לליל מבורך

אהובות אמיצות

אמן שתפגושנה המילים בבוקר שלכן