דילוג של גדילה
ה' בחשוון התשפ"ד
אהובות
את שנת הלילה שלי
התחלתי היום ב10:30 בבוקר .
לילה לבן . טהור .
מלא בקדושה .
פקיעת המים
בסן פרנסיסקו על המים
הניעה אותי אל
׳עבר הנהר׳ ,
היום הזה ממש ,
מתודעת ניחום ואבל
אל שמחה והתרגשות
של לידה .
נ.צ. שהתחלף
עוד קודם
שכיילתי המכוונים
לנוע עם תוכנית היום .
מצאתי את עצמי
ללא הכנה מוקדמת
׳חברה דולה טלפונית׳
מלווה במרחק
בעיקר
מחזיקה ריכוז
ותפילה
שהמסע הזה
של הנשמה הנדירה
ושל האמא המיוחדת כל כך
שהחל ׳בהמראה׳
לפני שנים רבות כל כך
בכמיהה וגעגוע
יגיע ׳לנחיתה׳
בטוחה ושלמה .
נ.צ. שהתחלף
בקוד נסתר
לי.נון . צדיק .
שהאירה בבהירות
את שנשכח מאיתנו . כולנו ;
שנשמה חדשה בחרה
לבוא לעולמנו מהעולם שכולו טוב ,
חדורת שליחות
נטולת מורא .
נשמה ענקית ומלאת הוד
כמו כל נשמה יהודית,
פלאית בהסכמה שלה
להיכנס לגוף זעיר
חסר אונים , תלוי , מוגבל
ונטול עצמאות
רק
כי הייעוד שלה ברור לה .
כך הגענו כל אחת מאיתנו לעולם
עם צלילות נחושה
שנוכל לכל המגבלות
וחסרות האונים
שנכונו לנו במסע שלנו .
כי עבריות אנחנו
כִּי חָיוֹת הֵנָּה.
בימי ההסתרה של ההסתרה .
אנו נדרשות לשכלל את המיומנות
הפנימית המוטבעת בנו .
ל ד ל ג
זו הדרך ל ג ד ו ל
אין אפשרות להתעכב
ולהתווכח עם עצמנו
׳זה לא מה שתיכננתי׳ ,׳למה זה קורה ׳ ,
המציאות בעת הזו מביאה לפיתחנו
תוכניות . נ.צ . משימות .
על בסיס שעתי . יומי .
ואנחנו מסכימות ל נ ו ע
מתוך אמונה פנימית
שהתכנית החדשה
באה למקסם את מה שבאנו
כל אחת מאיתנו להביא
בדרכה המיוחדת לעולם .
גם מי שתכננה לנסוע לאחותה
להתאווררר
והילד עם חום גבוה
והתוכנית השתנתה .
ואין לה שמץ של מושג
לאן לדלג ואיך היא בדיוק גדלה .
ומה פה בא למקסם מה .
ומי שימים רבים רקמה בחלומותיה
את ערב חופתה הקסום
ומוצאת עצמה
מודיעה על דחיה . ללא תאריך .
כי החתן המיועד גויס .
וכמה ימים אחרי התאריך
שהוטבע בהזמנות
אוספת את עצמה ואת סביבתה
ומרימה חתונת צהרים
עם תיאום שלא מבייש מג׳ד בצבא
והשמיים גבוהים גבוהים
לשמוח .
ומי שעברה תאונה
ונאלצה לעזוב את ביתה הבטוח
לבית שלא לה
בנסיעה כואבת ומפחידה
ועד שכמעט שתאקלמה
נראה שנדרשת תנועה חדשה .
ומי שתכננה ימים למצוא דרך לבקר
את החתן החדש שלה בצפון
וכשנמצא הפתרון והיא בדרך
קיבלה הודעה שהוא
בדרך לדרום .
ומי שבשבוע 38 והעוברית שלה התהפכה
וסימנו לה קיסרי .
ויומיים אחרי בבדיקה גילו
שנכנסה למנח מוברג .
בהתרגשות ללידה טיבעית
נעה להכרה
שאחרי 36 שעות
צירים ומסע אמיץ
העוברית שלה בוחרת
להולד קיסרית .
ואנחנו כל אחת מאיתנו
כל רגע בימי ההסתרה
נחשפות
לתודעת ׳הציפיות׳
רבת התוכניות המפותחת שבנו
ואיך נדרשת מאיתנו
המרה
לתודעת ק ב ל ה
פנימית
שנעה עם מה שמתאפשר .
ומה שמתאפשר
הוא אי עצום של אפשר .
אם נסכים לא להתווכח
ולאמץ סבל מעבר למה שסומן לנו .
במילים של יום יום .
הנשמה החדשה שבאה לעולם היום
נושאת איתה תזכורת עבורנו
שיש בנו נטיה טבעית להתרגל לשינוי.
אין מעבר יותר חד ,שונה ,
מחייב סתגלנות על
מ ל י ד ה
ואותו עברנו ברוך ה׳ כולנו בהצלחה .
וזה הטביע בנו
מסוגלות פילאית
מול ההתנגדות לשינוי,
או היקשרות למצב כפי שהיה לפני השינוי,
לס ת ג ל נ ו ת
יש בנו נטיה טבעית מולדת להתרגל לשינוי.
הסתגלתנות הטבעית שלנו
מאפשרת לנו להתמודד עם שינויים
ללא כוונה וללא מאמץ.
ושאלת השאלות :
איך לאפשר למנגנונים הטבעיים
של הסתגלות לפעול,
ולא להפריע להם. במיוחד בעת הזו .
אנחנו מאמצות שפה פנימית המאפשרת לנו
להפריד בין דברים שיש לנו שליטה עליהם
לכאלה שאין,
ולומדות לא להשקיע אנרגיה
במה שאין לנו שליטה עליו.
שינוי יכול לגרור אחריו רגשות שליליים.
אנחנו לומדות לקבל את הרגש השלילי הראשוני,
ולא גוררות את עצמינו למעגל קסמים
של רגשות שליליים שמזינים את עצמם.
התאכזבתי . שוהה עם הרגש .
נבהלתי . נושמת לתחושה .
כאבתי . בוחנת איך מרגש בגוף .
מזהה את הרגש הראשון שעולה ונותת לו מקום
כשאנחנו לא מזהות ונותנות לו מקום
מגיעים כל ׳החברים׳ שלו לעזור :
׳ איך זה תמיד קורה לי , ׳למה עכשיו , למה לי ׳
׳שום דבר לא מצליח ׳ , ׳ אי אפשר לתכנן כלום ׳
ו׳החברים׳ של אחר כך
יותר ׳אכזריים ׳ כלפינו :)
לאט לאט בע׳ה
נזכה לאמץ תפיסת עולם פנימית
שרואה בשינוי חלק צפוי מהחיים
ונאמץ גישה מעשית
כאן ועכשיו . נוכחת בהווה .
מרוכזת בהווה .
משמרת כוחות
ולא מבזבזת אותם על מה היה אם
ואיך פעם היה …
אז הלידה באמת מילאה את יומי
באור גדול בראשיתי
זה שהתפללנו עליו בהדלקת נרות
בשבת בראשית
יכולתי לחוש אותו את הלב החדש שנברא בי .
ועם השקיעה
עלו רגשות לגבי הניחום והמשפחות
והחיבוק שסימנתי לתת
ותוהה אם יתאפשר עד תום השבעה .
ואת הרגש הזה חוויתי .
שהייתי איתו עם הרצון לנחם ולהתנחם
ושאלתי מה אפשרי כאן ועכשיו .
ועלה בצלילות
לחם השום על קו המעגל
שהאיר וחיבק וניחם את
חבורת הנוער שצובאת בחצר
הבית של מעיין . זכרונה ברוך .
כואבת ואובדת בים של דמעות .
יום יום מימי השבעה .
ושהיום אכין להם לחם עגול גדול
ועכשיו חזרתי .
והקול שלהם ׳תראו מה הגיע אלינו ׳
והחיוך המסותר ומילות החיבוק וההודיה
איפשרו לי לדלג ולגדול ולגלות
שבאי אפשר ,
לנסוע היום לנחם בתל אביב ובחריש
מצוי אי . גדול . של אפשר .
והוא נפקח בפנינו
רק כשמסכימות לנוע עם השינוי
ומקבלות את הרגש שעולה .
אהובות
מוזמנות לשתף בדיגלו עלי אהבה שלכן .
דילוגו .
בדילוג והגדילה שלכן
בקטנה . ביום יום .
מחוייבות לשמר כוחות
והקושי והתסכול מהמעברים והשינויים
יכולים לגזול באופן מיותר
את מעט הכוחות שאין לנו .
נשמח שהנשים המופלאות שכאן
שדילגו באהבה
ישמחו אותנו בתמונות של החתונה הקסומה בצהרים
והפלא של הנשמה הטהורה שנולדה היום בעולם
הלב מבקש לשמוח
שיתופים של אור חשובים ויקרים
וכל הדילוגים האמיצים וגם הרגילים
שמתחת לרדאר היומיומי שלנו
מסמנת לנו שפת קוד -
ככל שאנחנו מחוברות לשליחות ולייעוד שלנו
, יכולת הסתגלנות שלנו טיבעית ומדלגת
כאותה נשמה שבאה לעולם
ויכולה לעבור שינויים לא נתפסים
רק כי מחוברת לשליחות שלה .
והקשיים בשינוי נועדו לעורר אותנו
להזכר בנשמה שנתת לי הטהורה
ובגודל שלנו כאן .
לילה טוב אהובות
חיבוק לליל מנוחה לנו כולנו
עיבריות אמיצות . פלא גדול
header.all-comments