לצאת לדרך

אהובות

בהתרגשות גדולה

הלב שלנו מפעים

את תכונתו הפנימית

לקבלת האורה הגדולה

שלפנינו .

בידיים שלנו חתומה

ה א ה ב ה  שלנו

ואותה אנו נדרשות

בליל המיוחד שלפנינו

ל ה נ י ף מעלה מעלה

כן

ל ה נ י ף מ ע ל ה

את הידיים שלנו

מלאות חוכמת הלב

עם החתכים

ופיספוסי השיפשופים

צלקות של אי דיוקים

עם או בלי הלק ג׳ל

עם החריפות וגווני הצהבהבות

( כורכום של פסח זה משהו …. )

ופלסטרים אם זכיתן לכמה

( סכינים של פסח

וגלילי העיטוף הכסופים חדים במיוחד …)

ומגע רך שבן בין החיספוסים

שעבר בין פינות הבית והלב

חש הרגיש מיפה וקלט לתוכו

תובנות למ ל א כ ו ת בית

פנימיות לשנה ש ל מ ה .

והתכונה וההתרגשות

מפעימה את ה ל ב

כן כמו אז

כשאמרו לנו אבות אבותינו

ת ת כ ו נ נ ו

אנחנו י ו צ א י ם לדרך

ולא שאלנו ל א ן

ידענו רק

ש ע ב ד ו ת לעולם לא תהיה

עוד חלק מחיינו

אם נסכים ת מ י ד

ל צ א ת לדרך

מהמחשבות , מהתיסכולים

ממקומות שכבר קטנים עלינו

ממרחבים שהמלכות שלנו

צריכה בם  ׳להתכופף׳

כדי לשמור

שהכתר לא יפול לה.

ל צ א ת לדרך

אחרי נפילה ואכזבה

וחוסר אמון ובטחון רעוע

ומפח נפש נורא

ובהלה מרטיטה

עם תקווה שהדרך

תאיר הכיוון ותרפה ותרפא

לצאת לדרך

זה חתום בנו בגוף

היציאה אל הלא נ ו ד ע

עזיבת אזור הנוחות

כל אחת מאיתנו כאן בעולם

בזכות העוצמה הפנימית הזו

שנטועה באימותינו ודרכן בנו .

מידי חודש אצל כל אחת מאיתנו

בדיוק  רב כשהלבנה הפנימית שלנו במילואה

ביום  אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר לַחֹ֖דֶשׁ

כל אחת ומחזוריותה

כוח החיות שבנו

׳קורע׳ את דפנות קירבנו

ומעז לצאת אל הלא נודע

וחצוצרות הפנים שלנו מריעות

להולדת ה מ ל כ ה .

באמונה מלאה לחולל ב ר י א ה

בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן

‎בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר לַחֹ֖דֶשׁ

‎ בֵּ֣ין הָעַרְבָּ֑יִם

‎פֶּ֖סַח לַיהֹוָֽה׃

כל חודש הוא  החֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן

בו הכל פתוח ואפשרי

בו האביב שלנו

מאותת לנו

ק ו מ י  צ א י

לכי לך . לכי אלייך .

וכל אחת ׳מהיציאות׳ האלו

מחייבת אותנו ל פ ס ו ח

על מיצרי הגוף והנפש

וכיציאת מצרים של עמנו

שאותה אנו זוכות ל ח ג ו ג

ה י ו ם בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר לַחֹ֖דֶשׁ

זכרונה חתום בנו

לעדי עד בפנימיותנו

והן עדות לעזות

ולחרות שטבועה בנו .

אנחנו ׳טובות ׳ בלצאת ממצרים

ובלילה הזה נ כ ו ן

ש נ ס ד ר לעצמנו

טוב טוב

את הזכרון

באיכות הטיבעית

הנדירה הזו שבנו .

ומידי פעם

בין קריאת האגדה

והאירגונים האין סופיים

בין שלל הפרטים

נ ז כ ו ר

להניף הידיים מעלה מ ע ל ה

בחיוך שאליו מתחברת תפילה

ורואה שהכתר מ ו נ ח

טוב טוב על הראש

ה מ ל כ ה  שאת .

והידיים שלא יודעות

לאן  י ו צ א י ם

יודעות לקחת איתן

ת ו ף  מֵרִים

שירים וירומם אותנו

בדרך שלנו

מעלה  מעלה .

מתרגשת לנוכחותכן

בהחלט ב ו ח ר ת לצאת איתכן ממיצרים

אתן מרגשות ומפעימות

והעת הזו של ההסתרה שבהסתרה

מאירה את פנימיות אור היקרות שבכן

חיבוק

אהובות אמיצות

הודיה  גדולה עליכן ועל הזכות הגדולה