מלאו ימיה

אהובות

זוכרת כילדה

את השנה 1924

כשנת הלידה של אמא שלי

זה תמיד הרגיש לי ר ח ו ק

השנה חשה שהרחוק ה ת ק ר ב

אמא שלי בת 100 ה ש נ ה

היום חמש שנים לפטירתה .

מלאו ימיה .

מופלא שאצל נשים

השלמת ה י מ י ם . והמלאות

מחוברת ללידה ולמוות .

הזיכרונות היום

היו מלאי ה ש ל מ ה

ביום הזה ממש לפני חומש שנים

הייתה לי ה ז כ ו ת

ללוות את אימי מולידתי

ב ל י ד ת נשמתה מגופה

מי שהעניקה לי שיעורי חיים

לימדה אותי את

דרך ה מ ו ו ת

ליד ה׳ .

אמא שלי נולדה ונפטרה

באדר ב׳ .

ובסגולת עיבור החודש

והשמחה השורה בו

ואיכות ה נ ה פ ו כ ו

שהוטמנה בו עבורנו

א ש מ ח לשתף

ב ש מ ח ה הגדולה

שהביאה לחיי

בחוכמת הלב שבידיה

ובבינת הלב האצילית שבה.

לפני הכל

היא העניקה לי חיים

גם באדר ב׳

ועוררה בי תשוקה

ו ח ש ק בלתי נדלים

אליהם .

הייתי ילדה מאוד לא אכלנית

׳עסוקה וסקרנית ׳

מכדי להתפנות לאכול

כדברי אימי .

אמא שלי  הייתה ׳עסוקה׳

ימים כלילות

׳בלפתות׳ אותי ל א כ ו ל

לא היה באוצר המילים שלה

הצירוף :

׳ את לא רוצה לאכול

אז אל תאכלי ׳  או

׳ כשהיא תהיה רעבה

היא תאכל , אל תרדפי אחריה ׳

היא לא הפסיקה

׳ל ר ד ו ף׳  אחרי עם אוכל

ומעולם לא ׳הקשיבה׳

כשאמרתי ׳ לא רוצה לאכול ׳

היום יודעת שהיא לא

הסכימה לותר על הזכות

ל ה ת ק ר ב אלי

דרך האוכל.

ובואו …

ילדה די גדולה

שכל היום נוסעת באופניים

במרכז של קרית יובל

ואמא שלה

עם צלחת של ׳קציצות׳

יושבת למטה בבניין

׳ומתדלקת׳ אותה

ב ב י ס י ם  מהקציצות

בין סיבוב לסיבוב

ורק כשהצלחת התרוקנה

הייתה עולה ל מ ע ל ה

מה שגרם לי לאכול

די מהר כדי שאוכל

להמשיך

לרחף ברכיבה

כל כנפי הרוח

עד לקריאה הבאה

׳אסתר , בואי לאכול׳

כך יום יום .

׳מחזרת׳ אחרי

עם א ו כ ל .

בחזרה מהגן או מבית הספר

כבר במדרגות

הייתי מ ר י ח ה

את הריח ה מ ז מ י ן

שפוגשת היום

בקבלות פנים בארועים

ריח שמבקש

ל פ ת ו ח  התאבון

להפשיר את ה ל ב .

חם . חם . טרי . טרי .

׳הכנתי רק לך ׳

וכמו שאנחנו מבינות

אני לא הייתי

׳קלה׳ ל ה ש ג ה

והיא בשלה .מ ת ק ר ב ת .

כל יום יום יום .

גם כשהגעתי כסבתא בעצמי

להתפנק אצלה ,

אצל האמא שלי

הריח במדרגות

היה מחכה לי .

וכשהדלת הייתה נפתחת

הייתה מקבלת פניי בחיוך

׳בואי תראי מה הכנתי לך ׳

אמא שלי ל י מ ד ה אותי

ל ה ת ק ר ב  דרך האוכל .

היא ידעה

להניק ,להזין להאכיל

אותי . בקשיבות .

והיא ידעה גם

ל ה נ י ח .

טוב לא לגמרי

׳ אז רק תפוז אני אכין לך ׳

ובשנות חייה האחרונות

כשהתיאבון שלה שכך

אני הייתי מגיעה

עם ׳מעוררי התיאבון׳

שהייתי אוספת מהמעדניה

בסופר מתחת לבית .

או מביאה איתי

את ׳כל בשבת ׳

והייתי מחייכת

את החיוך שהכרתי מפניה שלה

כשהייתה ׳מ ת פ ת ה ׳

לשידולי ה ה ת ק ר ב ו ת של י .

ואוכלת בשמחה .

טוב

אוכל זה רק ׳נעלם׳ אחד

ב מ ש ו ו א ה של חיי

כש ה מ ש ת נ ה השני

הוא בבירור

הולך ככה

׳ תשימי את הראש

ככה כמה דקות ורק אחר כך תיסעי ׳

וכמו שאנו מבינות

נשארתי עוד יום ש ל ם .

אמא שלי ק י ד ש ה

את השינה שלי   

מעולם לא שמעתי :

׳ כמה את ישנה ׳ או

׳את חייבת לקום ׳ או

׳ שינה זה בזבוז זמן ׳

שינה בבית של אמא שלי

הייתה ק ד ו ש ה .

מי שנרדם ׳חייבים׳ לכסות אותו

ולעולם לא  מ ע י ר י ם.

אתן וודאי יודעות

מה זה להיכנס ל ב י ת

כמתבגרת או כסטודנטית

או כשאת מטופלת בילדים

ובקושי אוכלת או ישנה

ולשמוע בכניסה

׳תשימי את הראש

עד שאני אכין לך מה שאת אוהבת לאכול ׳

או

׳ בואי תאכלי הכנתי לך מה שאת אוהבת

ואת חייבת אחר-כך לשים את הראש ׳

ל ש י ם  את  ה ר א ש

זו שפת קוד

סביר להניח

מתורגמת חופשי מספרדית

ל׳תתחברי לעצמך ׳

היום יודעת

שזו הייתה הדרך של אמא שלי

להניח למרשותיי

את קצה קיצו של ה ס ו ל ם

שידע ׳לחבר׳ אותי

מהתחתונים שבי

לעליונים שלי .

אני ׳בת הזקונים׳

שבהחלט זכיתי

ל א ה ב ה  בלי  ת נ א י

אבל כל מה שקשור

לאוכל ולשינה

היה מתת שבו זיכתה

כל מי שניכנס בפתח ביתה

למגדול ועד קטן .

וכמו שאנו מבינות

הבית שלה היה ש ו ק ק

ומלא כמו ׳פונדק ׳ דרכים

או ‘תחנת ריענון ׳

שכ ו ל ם באים

ל ת ד ל ק בו

הגוף והנשמה

יודעת היום לומר

שהרבה ׳מהבריאות׳

בעיקר הנפשית שלי

הושתתה על אדני

׳ההזנה׳ היומיומית

ו ה ש ק ט ה

בתשומת לב

ורגישות פשוטה

וכל כך

מלאה באהבה .

במילים של יום יום

יש אמירה

שהנפטרים מה ע ו ל ם

מותירים לנו כאן

המידות שלהם

כ ה פ ק ר

לנו ל ק ח ת  על עצמנו

בברכה .

מסמנת לנו

שנזכה לפתוח את ליבנו וביתנו

ו ל א ר ח תחילה את עצמנו

נדאג לנו בקשיבות

לאכול טוב

ובמיוחד

לשים את ה ר א ש :)

וכך עם כל באי ביתנו

וליבנו

שנזכה

ל ה ת ק ר ב אליהם

בפשטות דרך ה א ו כ ל

וחשוב לי

בשם אמא שלי

שלא ׳נחוש׳ מאויימות

כשבאמת

לא מתאים לנו ל ב ש ל

ל ט ב ח או לטרוח

שנסכים

שבפשטות

גם עם ׳מה  ש י ש ׳

ל ה ת ק ר ב

ובאמת אין כמו ׳המה שיש ׳ -

פרוסה עם עגבניה חתוכה דק

מלח גס ושמן זית

או פרוסה עם קוטג׳ וזיתים

או סתם פיתה עם שוקולד

ואפילו רק ביסקוויט ישן

מקופסת הביסקויטים

ביגלה ,שוקולד שלה :)

תנועת ה ה ת ק ר ב ו ת

היא היא ה מ י ד ה

שנמצאת ביום הזה ממש

כ ה פ ק ר

בשפע

*

ואמן שכל מילות היום

תהיינה לעילוי נשמת

אימי הורתי תמר בת אסתר

*

בגיל 75 ׳בחרה׳ אמא שלי

להתקרב לעצמה

באמצעות ה צ י ו ר

בגיל 85 הציגה את יצירותיה בתערוכה

עד ערוב ימיה ציירה .

לעולם לעולם לא מ א ו ח ר ׳לבחור׳

ל ה ת ק ר ב