מלוכדת

ט' בכסלו התשפ"ד

אהובות

הקפצה של הבן

בחזרה לנקודת האיסוף

׳מחליפה׳ את אשתו

שירדה בשחר לעוטף

לתרום חלקה בחקלאות

סך הכל תיאור

׳לא נורמלי׳ די רגיל

לבוקר שכזה

רק שלא ׳נערכתי׳

לחשיפה הלא מבוקרת

של מספר דקות ברכב

עם רדיו פתוח

כדי ש ה נ ש מ ה שלי

תחטף.

מודה ׳לפיסת השמיים׳

שקראה לי

למרות השעה . ל ש ד ו ת .

לשחרר את שנלכד .

אנחנו בסיעתא דשמיא גדולה

זוכות יום יום בעת ההסתרה שבהסתרה

להיות כאן יחד כמו בשטחי ׳הכינוס׳

בה צ ט י י ד ו ת

במערך פנימי מתוגבר בשפות :

השבלולים , נמלים , עננים ,

שקיעות , גפנים , נרות , בצקי פלא …. ו…

מסמנת לנו היום

ביום הזה ממש

ב א ו ת ברית נשית

לשים את ה ל ב

זו העת ,

היום ממש

להתחיל באופן ב ח י ר י אחראי

‘לפרוק׳ הציוד שנאסף בנו

ובחוכמת הלב שבידיים שלנו

ולהערך

ל מ ח ט ף ריגשי נפשי

שהנשמה שלנו

בחומש הימים שלפנינו

מתעתדת להלכד בו .

ואנחנו כאן

קוראות יחד תיגר

למהלך שנראה שאין ממנו עבורנו מוצא

אנחנו ה מ ו צ א .

בידנו ל ש ח ר ר את פנימיותנו

מאחיזת ׳המלכודת׳ הריגשית

התובענית . טובענית

שמסומנת עבורנו

בימים שלפנינו .

מחילה אם נשמעת ׳דרמטית׳

יש ימים בחיי אשה

שנכון לה לאמץ הארשת הזו

ואנו לפני ימים שכאלו .

ימי מ ל כ ו ד ת

מי . לכוד . את

שהם חלק כנראה בלתי נפרד

מאדוות ההחשכה

של העת הזו של ההסתרה שבהסתרה

הייתה דחייה .

ונראה שזו העת שנבחרה

בתום ארבעים ימי ע י ב ו ר

לחשיפה .

זה מהלך

למיטיבות לכת

ואנחנו כאן בהחלט

כבר ממש טובות באותו

לכי . לך .

להיטיב את דרכנו .

לשמור את נ ש מ ת נ ו

מ ש ו ח ר ר ת

שתהיה זכה לטוות

את המחר המאיר שלפנינו .

זו אחריות גדולה .

זה הנצחון הגדול .

זו חרות האור על החושך .

בתום חמשת הימים שלפנינו

התמונה תהייה ברורה

בשפת החוץ :

׳מי מהנחטפים שוחרר׳

בשפת הפנים :

׳מי זכתה לשחרר עצמה מניסיון ׳חטיפת׳ נשמתה ׳

זה לא פשוט . אבל אפשרי לנו .

זה מחייב

מ י ש מ ע ת פנימית

שכולה קשיבות

מי. שמע . את .

את?

התנועה שאנחנו מתחילות לתרגל

היא ת נ ו ע ת חיינו

פ ר ח - פה . רך .

תנועה ברצוא ושוב של פנימיותנו :

פתוחה . סגורה .

מפוזרת . מתכנסת .

מרחיבה . מצירה .

משקיפה ממעל . מביטה קרוב .

יוצאת החוצה . נכנסת פנימה .

במילים של יום יום . ל ה י ו ם .

לפני הכל .

לא ׳חוטפת׳ שום ׳חטיף׳

מושיבה אותי בישוב דעת

לפני הכל להתקרב לעצמי

במתינות .

מרבה בהנקות .

מתעלה על עצמי .

חמישה ימים . אפשרי לנו.

מאמצת

תנועת ידיים

בין לבין ביום שלי

אוספת כל האצבעות יחד

ולאט לאט משחררת

בתנועת עיטוף

סוגרת ופותחת

תנועת לוטוס של

ידי רקדניות הודיות

זו רק תנועת ידיים תמימה

אבל בכוחה ללכד

את כל העוצמה שלנו

פנימה .

מחפשת ומוצאת לי

בין לבין

׳עיסוקים׳ פיקסליים כאלו

קטנטנים לא ממש חשובים

אבל שיאפשרו לנו

׳בריחות׳ ממוקדות .

מה שביום יום

אנחנו יכולות לפטור ב

׳ אין מצב שאני מתקשקשת עם זה ׳

זו העת

לאמץ אותם באהבה

כמלכדות כוחות

משחררות ׳ממלכודות׳

פעם נשים היו ׳נלחמות׳

בחירוף נפש ׳ במחטפי נשמה ׳ :

תופרות גרביים , מקשטות עוגיות ,

ממלאות קובה , מגלגלות סיגרים ,

רוקמות , מנקות גבות ,

מלקטות בגינה

פעם . יופי להן .

אנחנו כאן ועכשיו

מוצאות לנו ׳מאוצרות׳ חיינו

כשהיינו סבלניות ומוארות

ומחבקות עצים :)

׳הפעלות׳ מאירות

שהן לא הגיוניות לחיינו עכשיו

אבל אנחנו חייבות

אותן . כאן ועכשיו .

יש לנו . גם אם הטמנו אותם עמוק .

זו העת לשחרר אותם .

ולרתום אותם לסייע לנו

לשחרר את עצמנו . לכשנילכד.

וסביר להניח שנחטף .

חמישה ימים אמרנו .

אז ברוח המאוד מ ז ה י ר ה

שהמילים האלו

כמו נכתבו בה

מסמנת לנו

שלהיות מ ל ו כ ד ו ת

זה המתת שנתנה לנו

לכל מ ל כ ו ד ת נפש רגש

שתתעד לבוא לחיינו

בעת ההסתרה של ההסתרה

בעולמנו .

וכדי שבינתיים ננשום טוב

מרגיש לי שיהיה נפלא

להתכונן כבר היום

ליום ה ח מ י ש י בלהכין קובה

מתאים ?

ואתן

מוזמנות באהבה

לשתף ׳במלאכות הקטנות ׳ שלכן

ובמרווחי ההנקה ובכלל בתובנות ה ד ר ך

חיבוק גדול

ליום מבורך

אהובות אמיצות

*מצרפת לנו

סרטון שיאיר בנו ויתזכר

עמוק מבפנים את

תנועת מתת ה פ ר ח שאנחנו .