מתנה . במתניים .

י' בחשוון התשפ"ד

אהובות

יום שלישי . את יודעת .

כן . כולנו חשות

את קצה קיצן של הכוחות ,

ששאבנו ממנוחת הנפש בשבת.

יום שלישי שבוע שלישי .

שילוש מורגש חזק היום

אנו מכירות טוב את היום ה ש ל י ש י

שאחרי כל א ר ו ע על ציר מעגלי חיינו:

הלידה , שבעה , החתונה , אפטר ,

יום ההולדת , מעבר דירה ,

קבלה לעבודה נחשקת , דייט …

הרגע שבו ה מ ה ל ך הגדול קרה ,

ה צ י פ י י ה הגדולה

התממשה ו….

הרגע שבו האדרנלין הטיבעי מתאדה

ואנו נותרות חשופות , מתגלגלות

במדרון חלקלק .

סתו שמשיל מעצמו את העלים שלנו

ומכסה מעלינו

ספק מרדים , ספק מעורר .

יום שכזה ,

רגעים ביום שכאלו ,

שנ מ ו ך זה ממש גבוה

לתאר את מד התחושה הפנימית עבורם.

ואז

ממעל ממש

כחלק מתוכנית יקומית

נשלחות אלינו ׳ ה פ ר ע ו ת ׳

תפרים , גודש בהנקה ,

הקאות לא פוסקות של הילד ,

קושי בהרדמה , מזגן שקרס ,

שיחה מהמנהלת, כאב חדש בגוף ,

צרחה של ילדה , שיחה מהמורה ,

קנס מהרשויות , חום לילד שעולה ,

רכב שנתקע , נגמר החלב…..

מין שכאלו שמעוררים בנו הקריאה

׳נו, מה עכשיו ? ׳

ע כ ש י ו .

צאי . לתנועה חדשה .

ימי ההסתרה שבהסתרה

הניעו את המטוטלת שלנו

מתנועה ספיראלית מתונה ממתינה

לתנועה קווית דרוכה יורדת ועולה

ואת הקושי בהסתגלות

לשינוי התנועתי

הפנימי הזה

שהוא לא טיבעי לנו

אנו חשות במדרגות עייפות נוכחות

בשרירי הגוף , שרירי העפעפיים ,

שרירי ה ל ב .

שמבקשים להיסגר , לשכוח , להעלם .

ויש מי ששומר עלינו ממעל

ומריץ את האון שלנו. רצון .

שלא נקלע לדיכוי האון . דיכאון .

ושולח אותנו לריצות הפתע :

מי למוסך , לרופא , למכולת ,

לדואר , לביטוח לאומי ,למיון ,

אני היום הייתי שעה עם

הכללית

מה לי ולכללית

ולסיסמא שגוייה

וחסימה לשעה

והרגשתי כמו במערכון

של חנוך דאום

מול דוכן הנקניקיות והאשראי

וריצות ׳השווא׳ האלו

יש מי שזוכה דרכן

ל צ א ת מדעתה -

והיא שואגת ומשחררת

ומי שרמות הכעס -

מחזירות לה אדרנלין למערכת

ומי שנתפס לה ה ו מ ו ר -

ומצליחה לצחוק על עצמה והמצב

ומי שלא מפסיקה ל ק ט ר -

והמלל כ קיטור עולה ומנקה

הסתו הזה .

שהמחזוריות הפנימית

שבנו

לימדה ומלמדת אותנו ל ק ב ל .

הסתו - הוסת שבנו

שהוא המאמן הפנימי המשובח

מאין כמוהו שניטע בנו

כמצפן מכייל פנימי,

שהכין ומכין אותנו טוב טוב מילדות

לעיתות האלו

של ההסתרה שבהסתרה

להיות טובות ב ת י מ ר ו נ י ם

וסיבובי פרסה באין מוצא.

ואנחנו רק מחוייבות לתת מקום

ל ק ו ל האור

בלב ההסתרה ,

כשאנחנו עייפות להתמוטט

ומנענעות בקוצר רוח מי מילדנו

מי את ליבנו שמתקשה להרדם

מי שזיפי עצביה על בלימה ,

ש׳ה ט ר ד ה ׳ הלא נתפסת הזו

היא ה ב ר כ ה שלנו ,

ששומרת להריץ את שאריות האון שלנו

שלא נחדל .

כמו סבתות ש׳נשלחות ׳ עשרות פעמים

בלילה ל ה ת פ נ ו ת . שלא נחדל .

אז אחת מהסבתות הנפלאות האלו

שגרה איתנו עכשיו

אני פוגשת בשחר

באחת מהקימות שלה

והיא מקטרת .

וכל כך חיונית וחיה .

ושאני לא אעז לומר לה

שהקימה הזו בלילה

היא ב ר כ ה :)

לכן אני מעזה לומר .

אז איך אנחנו

מרימות את עצמנו מרגעי ה ש פ ל ?

אם אנחנו שואלות

זה סימן שבזמן ה ג י א ו ת

בקצה קצה שלה

לא סימנו לעצמנו

שזה מחוייב המציאות

שמהנקודה הזו מ ת ח י ל ה

תנועה של ׳השפלה׳ טבעית .

שאנו מחוייבות להיות בה

בריכוז של ענווה וגמישות

והתכופפות

כמו החמנייה הזקופה

שרגע לפני הבשלה

מרכינה את ראשה .

זו ההכנה הכי חשובה בהדרכת כלות ,

הכנה ׳ללידה ׳ , ׳הדרכת הורים׳ ..

כל ׳ההכנות / הדרכות ׳ למיניהן

׳היום שאחרי׳

מילת קוד שלנו

לימי ההסתרה שבהסתרה

׳היום השלישי ׳

הרגע הזה ששיא הגאות

מתחילה להשפיל עצמה מטה

זה מתת קוד ׳היום השלישי׳ . עבורנו .

זה איתות

׳תתכונני לירידת הכוחות ׳

תתכופפי

תני לגל לעבור מעלייך

תסכימי

להתכנסות פנימה דקה

שכולה כדי להעלות אותך שוב

בגאות מעלה .

כשגל ברגע ההשפלה שלו

פוגש אותך ז ק ו פ ה

לא מוכנה ,

אנחנו זוכרות כילדות את

תחושת הצריבה של הצדפים

בכל חלקי הגוף

כשאנחנו מותכות

מטה . מתגלגלות .

חבולות.

אז כילדות התגלגלנו מצחוק

היום כבוגרות אחרי חבטות רבות ,

שלא כרענו ברך בזמן

על ים התפילה

אנחנו מסתובבות עם

תודעה מ ו ב ס ת .

( מדהימה העיברית

איך ב׳ של בית

בתוך הוסת נסתרת

בתוך כל תבוסה ) .

אז רגע לפני המילים של יום יום

עולה בי לשתף שבשיח קרוב עם הבן שבא בלילה

לחבק את אמא ואבא והאחים

בבית שהיה ׳פעם׳ הבית שלו .

הוא סיפר שבין האימונים והכוננויות

בזמן שיש לו ,ממעט בתקשורת

אבל נמצא בקשר

עם כמה מעסיקים שכמעט סגר איתם חוזה

לפני אותה שבת

והוא השתמש בביטוי :

׳ אני כבר חושב על היום שאחרי ׳

העייניים הפנימיות שלי התרגשו

שהוא מלא בתוכניות ורואה את האור

בקצה קיצה של המנהרה

והוא חדור ומכוון . קו .

וכמה ברכה בכוח הזיכרי הזה

במילים של יום יום

׳היום שאחרי׳ שלנו הנשי

הוא כולו מרוכז ב מ ת נ י ם

אזרה בעוז מ ו ת נ י ה

שם

מתנת ההמתנה שלנו טמונה

ובהם

נסתרת התבונה שלנו שממתנת

את פרץ התעצומות שלנו

למידה של כלי קבלה לשלום וברכה

שם נענועי האגן

הם ורק הם

ניתנו לנו כמתת מחוללת

לרכך ולהגמיש את פנימיותנו

על קו המעגל .בין הגאות והשפל .

בתנועה שמחברת אותנו למרכז הכוחות שלנו

אז מה מתנת המתניים שלנו להיום :)

וודאי גיליתן בשעות לא שעות

כשאתן טרוטות עיניים

ויש לכן ילד על הידיים

( ואתן לא מבינות איך הגעתן לזה שוב)

שכשרק שאתן מתחילות לחולל

בתנועות אגן מעגליות ומצד לצד

(מהידיים התנועה חסרת המנוח

יורדת לאגן שיש בו מתינות

ונשארת באגן )

משהו בו נרגע לפתע

וזה

כי משהו בך פגש אותך בתנועה

את ציר המרכז שלך

את עין הסערה

את המרכז הבטוח

שמרגיע אותך

ומרגיע אותו

ובשפה שלנו

הילד עם הקושי בהרדמה

׳נשלח ׳ לילה אחרי לילה

לקרוא לך

להיזכר בנקודת המרכז שלך

שמשתחררת רק בתנועת מתניים ואגן

מעגליות , שמיניות .

ומי מאיתנו ׳שהשליח׳ שלה לא מהזן

של הרדמות לילה

אלא פוגש אותה בצהרים

בירידת מתח במשרד

או רגע לפני שנכנסת הביתה מיום

עבודה מאומץ , או שקמה איתו כבר מהמיטה

או ביום מאתגר מגיע כל ׳שעה עגולה ׳

אותה שפת אור לכולנו

אזרה בעוז מותניה

מ נ ע נ ע ת

אני מכירה מישהי נדירה

על אחת מהגבעות

שככה היא הולכת . כל הזמן .

בצניעות ורכות

שומרת על מקומה .

למדתי שהדרך הטובה לנפות עם נפה

היא לא להזיז הידיים

אלא האגן .

ושם המפתח עבורנו

נעה קשובה למרכז .

ומגלה

את שבראשית סימנו לנו

יום שלישי .

מתנה . במתניים .

פעמיים כי טוב .

ואני יודעת שיש ביננו מלכה נדירה

שעברה ניתוח שבר באגן

ומסמנת

לה ולנו דרכה

המוח לא מבדיל בין

בין תנועה אמיתית ודימיון מודרך מדוקדק

המרכז שלנו תמיד פתוח לנו

שנגיע אליו חרף כל ההסתרות

חיבוק ללילה טוב

להרבה תנועות רכות

עגולות מערסלות

אהובות אמיצות שאתן