עַל יַד הַשַּׁעַר

כ"ט בחשוון התשפ"ד

אהובות

תנועת רטט אדוות

חובקת את ימינו ,

אדוות מעגל אבלות נסגרת

ונושקת

לאדות צער שנפתחת .

שלושים . יום .

מאז אותה קריעה

בחולצת האם השחורה ,

כשרק סיכת הבטחון הזהובה

מחברת בין הקצוות

שלא ניתנים לחיבור

על קו המעגל ,היום

בכריעה

של אלמנה צעירה

מול רגבי אדמת

אהובה .

אנו חוות את מעגלי אדוות הלב שלנו

נפתחות ונסגרות

נפקחות ונאטמות

ואנחנו תלויות על קצה קיצו

של קו המעגל

בין

המתים . האבלים והמנחמים .

מעגלי מעגלים

עמוקים

של

כאב .

ומילותיה של זלדה

מבהירות מרחקי

אדוות מעגלי הערפל

בעת הזו של ההסתרה שבהסתרה ;

׳ הַמְּנַחֲמִים בָּאִים אֶל הֶחָצֵר

הַחִיצוֹנָה

עוֹמְדִים עַל יַד הַשַּׁעַר

אֲשֶׁר פָּנָיו אֶל גֵּיא צַלְמָוֶת

וְאֵימָתוֹ סָבִיב סָבִיב.

עֲמִידָה עַל יַד הַשַּׁעַר

כָּל יְכָלְתָּם

שֶׁל מְנַחֲמִים לָשֵׂאת׳

מעגל הקירבה

להקרבה

מסמן

שהניסיון מגיע עם

תעצומות הנפש

הנלוות אל

היכולת ל ש א ת ו .

ואנו

המנחמות

הממאנות להתנחם

הוכתב לנו ממעל

להיות

עומדות

קרוב

אל החצר החיצונה

על יד ה ש ע ר

כי זו

כל יכולתנו

לשאת .

וכל ניסיון להידחק פנימה

פולט

אותנו החוצה

רצוצות

ליד השער .

והד

וקול האב במרומים

לביתו

מלווה אותנו

ממעל ממש

בשיר משמר ;

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ,

כֹּחֵךְ שִׁמְרִי,

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ,
שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,

בִּינָתֵךְ,

שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,


מִקִּיר נוֹפֵל,

מִגַּג נִדְלָק,

מִצֵּל חָשֵׁךְ,
מֵאֶבֶן קֶלַע,

מִסַּכִּין,

מִצִּפָּרְנַיִם.


שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ

מִן הַשּׂוֹרֵף,

מִן הַחוֹתֵךְ,
מִן הַסָּמוּךְ

כְּמוֹ עָפָר

וּכְמוֹ שָׁמַיִם,
מִן הַדּוֹמֵם,

מִן הַמְחַכֶּה

וְהַמּוֹשֵׁךְ
וְהַמֵּמִית

כְּמֵי-בְּאֵר

וְאֵשׁ-כִּירַיִם.


נַפְשֵׁךְ שִׁמְרִי

וּבִינָתֵךְ,

שֵׂעַר רֹאשֵׁךְ,
עוֹרֵךְ שִׁמְרִי,

שִׁ מְ רִ י נַ פְ שֵׁ ךְ,

שִׁ מְ רִ י חַ יַּ יִ ךְ.

חיבוק אהובות

לכל אחת מאיתנו

במסעות

הניחום והנחמה

שבימיה .

אמן

על יד השער .

בלבד

ליל מנוחה

אהובות אמיצות