עד התהום

ד' בכסלו התשפ"ד

אהובות

הכנות לשבת

הן

שיעור קומה

באמונה

באומץ להתמיד

למרות כל מה שהעת מזמנת ;

חולשת הגוף והנפש

הכאבים , הדמעות

השאלות

הפחד לשבות

ל ה י ו ת

להתנתק

מהכאן והעכשיו .

אומץ

להתמיד באמונה

נחושה

בלב ההחשכה

כי בקצה המצָר

נמצא המרחביה.

השבת שלפנינו

מתת בה

לחזק בנו

סגולה שירשנו

בזכות האבות -

ל ח פ ו ר במציאות

גם כשמכוסה

הבאר שבנו

בעפר .

ח ו פ ר ת

לא נרתעת

מכל שצריכה לפנות

עד שתפגוש

המים החיים שבה.

ממשיכה באומץ

מקלפת שכבה אחר שכבה

עד שמשמיעה לעצמי

הבשורה

מ צ א ת י!

הן מובטח לנו

׳ובוא נבוא עד התהום,

עד מוצא המים

הצלולים והזכים

ואז הכל יראו וינהרו׳

שבת מבורכת אהובות

מלאת נהרה פנימית

כזו

שתאיר בנו הקריאה

׳עלי באר׳

עם המים הזכים והמרווים

שבנו .

עמוק פנימה .

חיבוק גדול הודיה עלייכן

אהובות אמיצות