עור מכסה האור

אהובות

אנחנו נכנסות אל השבת

שבסגולתה להוציא אל האור

את זכות פנימיותנו

ולוודא שאור פנינו קורן

ונקבי הארה שבנו

פתוחים ונושמים בנו .

כל המתת שבה

ל ה א י ר את

נגע ה ס ג י ר ו ת

ולהדריך אותנו איך

להוציא מ מ ס ג ר נפשנו

גם בעיתות שהתגלות האור מועטה

׳הנגע היא סתימת האור

כדמתרגמינן "סגירו".

שאין הפנימיות יכולה להתגלות ולהאיר׳

ואור הפנים הוא ה מ פ ת ח

לשמור על פ ת ח י  הפנימיות שלנו

שמא ינעלו ו י ס ג ר ו  עלינו

שערי האורה וכל שפעת הטוב

של ה מ ק ו ר  עבורנו

בְּטַמְּאָ֥ם אֶת־מִשְׁכָּנִ֖י אֲשֶׁ֥ר בְּתוֹכָֽם

ט מ א - א ט ם

אצל כולנו ה ע ו ר מכסה על ה א ו ר

אך בידנו לשמור על נ ק ב י הארה

פתוחים ונושמים בנו

בידנו

להסביר פנים בפנים מאירות

ובשפה רואת טוב ומאירת הטוב

שבת שפותחת את שפת ה נ ג ע י ם

נ ג ע  ו ע נ ג

הרי הן אותן אותיות

הבחירה בידנו  איך לסדר אותן

איך לתת ל ע י ן  שלנו

לכוון ולהאיר המבט שלנו והשפה שלנו

על חיינו ומציאותנו.

האם אנו מקפידות שה'ע' תהיה בראש

בראש המחשבות שלנו

כך שההסתכלות על עצמנו וכל שמסביבנו

תקרין ע נ ג  בפתיחות לב מאירה

שתמיד מתחילה ב ע י ן  טובה

או

שניכנע לסגירות

וה׳ע׳ נשארת בסוף

ומושכת מבטים מלאי נ ג ע י ם

המתח באוויר בעת של ההסתרה

בא  ל ע ו ר ר  אותנו

לזכור לשמור על  ה פ ת ח י ם

"ויעש ל ב י ת  חלוני שקופים אטומים"

נאמר על ח ל ו נ ו ת בית המקדש

שקופים מבפנים ואטומים מבחוץ

הדרכה לנו ׳ושכנתי בתוכם ׳

׳ ל א ט ו ם׳ חלונות נשמתנו לחוץ

ולתת לאור הנשמה הפנימית שלנו

לפרוץ ולהאיר העולם

ו ה ש ב ת

על ההשראה שבה

יש בה ל א פ ש ר  לנו  ל ה ת נ ת ק

להרפות ל ה ת ר פ ו ת

וְכִֽי־יִרְאֶ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אֶת־נֶ֣גַע הַנֶּ֗תֶק

השבת מביאה איתנו

לעת הזו את ברכת

הארת ה פ נ י ם

ואנו

מעל טעם ודעת נדרשות

לעיניים טובות ודיבור מאיר

ב ה ג ז מ ה בולטת

לא רגילה

לא נ ס ג ר ת

שומרת על לב פ ת ו ח

לתת לטוב העליון

להשפיע עלינו מטובו

חיבוק גדול

אהובות אמיצות

לשבת מבורכת מלאת ענג

אמן ואמן

*

'צרעת סגירו - כמה דאיתמר סגירו דנהורא עלאה,

סגירו דטיבו עלאה',

היינו שנועלים בפניו כל שערי האורה

וסגור בפני כל הטוב העליון...