עושה צֵל
כ"א בחשון התשפ"ד
אהובות
היום זה התבהר ,
המעבר הדק בתנועת הראש והמבט ;
בשחר בשדות העיניים נשואות מעלה
באמצע היום העיניים מושפלות מטה מטה .
היום זה התבהר
׳בקפיצת׳ צהרים לשדות
בדרך חזרה כשהשמש הקופחת
מלווה גילויי צללי האדמה שחשפו :
זרעי פורענות שפזורים בשדות ,
מחילות עכברי השדה , וחריצי יובש
שפוערים את התהום שמבעד .
הטבע באמת הגלויה שבו
מאיר את אותו קושי שאנו חוות
בצהרי היום
כשענני הברכה
שמלווים אותנו ברכות
במשימתיות של תחילת היום
עומדים נכוחה מעלינו
כשהשמש היוקדת מעליהם
ועל כל פסיעה שלנו מחשכי צ ל ל י ם .
בבית . בעבודה , ברחוב
בצהרי היום
הנוכחות הצללית מסתתרת
מבעד למחשבות כהות ,
עשייה מסורבלת
כיוון עמום .
בטבע
הנוכחות של צללי הצהריים
גלויה
והמבט מתקשה להחזיק פיסת שמיים
׳מוצא׳ עצמו בין רגבי האדמה.
חשתי היום כמו הנכדה שלי
כשגילתה את הצל שצמוד לרגלה
וניסתה לברוח ממנו
או להסיר אותו ממנה בבעתה .
ועלתה בי ההכרה הצלולה היחידה
שכנראה כך ניראים הדינים שמדברים עליהם
בקושי להתפלל מנחה
בצהרי היום.
ואז מילות האור
בהסתרה של ההסתרה
של צללי צהרי היום
האירו תורת חיים צלולה -
וְהִנֵּה הַצֵּל הוּא מִדָּבָר גַּשְׁמִי שֶׁעוֹמֵד נֶגֶד דָּבָר רוּחָנִי
וְעַל כֵּן הָאָדָם כְּפִי גַּשְׁמִיּוּתוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו
כֵּן עוֹשֶׂה צֵל בְּעַצְמוֹ שֶׁמּוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אוֹר וְשֶׁפַע
אֲבָל אִם הָאָדָם מְבַטֵּל עַצְמוֹ וְאֵינוֹ כְּלָל מִזֶּה הָעוֹלָם
אֲזַי אֵינוֹ עוֹשֶׂה צֵל
וּמְקַבֵּל אוֹר
במילים של יום יום
בצהרי היום הפנימיים שלנו
שיכולים לנכוח בכל שעה ביום
כשהמבט שלנו מתקשה לראות פיסת השמיים שמעלינו
והעיניים מושפלות מטה
במחשבות מכבות ועשייה על הרצף הכהה
מאותתים לנו הצללים
ל ה ת ב ט ל
להפחית ׳מהגשמיות׳
להיות בצלילות שאנו עושות צ ל
בנוכחות ׳המגושמת׳ שלנו
זו שרואה חסרונות הכאן ועכשיו
ונדרשת ראייה למרחוק
שמאפשרת לרוח
להשיב את רוחנו
מה זה בשפת היום יום שלנו
לא להיות ׳כלל מזה העולם׳
איזו התנתקות של התבטלות
והרפיה אפשרית לנו
בצהרי היום הפנימיים שלנו ?
׳לצאת מעצמנו׳
לסמן עשיה / מחשבה שמוציאה אותנו
מהמגושמות של המחשבה רק על עצמנו
שבעת ההסתרה שבהסתרה
׳מתחפשת׳ לכאורה למחשבה על הקשיים של אחרים
אבל במעשה מותירה אותנו מרוכזות בקטנות של עצמנו
׳לצאת מעצמנו ׳
מחוייבת לשים האחר במרכז -
כותבת 2-3 הודעות ווטסאפ שמתעניינות
ו מפרגנות לחברה / קרובה שמחוץ לרדר שלך
בעת הזו .
מכינה למי שאיתך לידך משהו בקטנה
שאת יודעת שמפנק אותו .
מרימה עצמך למחשבה /לעשייה ׳מתנדבת׳
אפשרית , כמו להכניס לשכנה קערית מרק
או לשאול השכנה אם יעזור שתביאי הילדים מהגן
נוסעת לבקר את הסבתא שבאישפוז
ומכינה לה מה שמשמח אותה
אמן שצללי צהרי היום בפנימיות
יהיה בם להאיר בנו
את הקריאה ׳צאי מעצמך ׳
לפעולה בקטנה
שמאפשרת לאור לעבור דרכנו
ולהשפיע זוהרו
בעולם .
אמן ונזכה לחוות איך
׳הצל׳ שהטלנו בגשמיותנו
התפוגג ונעלם
ושפע אור
נזהר
מפנימיותנו .
מוזמנות להתנסות ולשתף
׳ביציאות מעצמנו ׳
אל עצמנו
ליל מבורך
אהובות אמיצות
בתמונה
מתוך׳הפצע׳ מפציעה הצמיחה החדשה
בהדרים
מצרפת באהבה תמונות צללי הצהריים בשדות
Comments