פור. רפו .

אהובות

בפלא גדול

וודאי כל אחת מאיתנו

חוותה היום

את  ה ר פ ו של ה פ ו ר

את  נכונות היותנו

  ר פ ו י ם  מול

כל שמזומן לנו

בפ ו ר י ם .

ר פ ו מוחלט . ודעו .

פ ו ר י ם . היום .

נראה ׳ששכחנו׳ משנה שעברה

שלחלק משלוחי מנות

ל ס ב י ם

זה מ ח י י ב  אורך רוח

ולוח זמנים מלא ב ה ר פ י ה

דפיקות ארוכות בדלתות

שלא מרבות ל ה י פ ת ח

וכשזוכים להיכנס

מוזמנים ברוחב לב

לשבת עם כל אחת ואחד

לחלקם להזכיר שפורים היום

ולנסות להסביר מי ׳את׳ בכלל

ובפנים רבות לראות אור גדול

וחיוך בעיניים

ש כ ו ל ו  ש מ ח ה והודיה

ח ל ו ק ה של תשומת ה ל ב

שלוקחת שעות רבות

ומרפה ה ל ב

כהכנה לקבלת אורות היום .

רפו ודעו . פור היום .

גם אם קריאת המגילה תוזמנה לבוקר

וניתן להגיע אליה

הרבה לאחר חצות היום

עם בעל אבא , סבא , בעל קורא

שמגלגל הלוך חזור וחזור המגילה

ומזכה במצווה את נשות המשפחה

בין ילדים ונכדים תינוקות

מחוץ לכל ת ו כ נ י ת

בשם ׳הפרימה׳ הפורימית

של כל עלילה אפשרית

ביום הזה ממש .

רפו ודעו .פורים היום .

להגיע לסעודה כשהשמיים מעוננים

ולהענות לבקשת הכלה

ללוות אותה בחלוקת משלוח מנות

לשכנים מאחור שלא מכירה ,

שאיבדו את אב המשפחה,

שנסע לחלץ פצועים מהמסיבה ולא חזר

לצלצל בפעמון במבוכה והתרגשות

לחבק את האשה הצעירה ואת בנה

שבביתם אין סמן ולו זעיר

של שמחת החג

לצאת לרחוב הסואן והרועש

בארוע שהצופים הכינו לילדים בגדרה

לנגב דמעה ולהסכים

לתת לגוף לנוע

בשמחה הסגולית ב ה ר פ י ה

רפו ודעו. פורים .

לשמוע מהילדים שנסעו

לחלק מתנות לאביונים

לא י ג ו ר ומשפחתו

׳מנקה הרחובות׳

שיודע כל יום בדרך לבית הספר

׳לחכות׳ להם בפינת הרחוב

לכוס התה והעוגיות ו׳ הצדקה׳היומית

וכל כך הופתע שהגיעו

עד אליו ה י ו ם ביום הזה ממש

עם מ ש ל ו ח מנות

ושטרות שאספו מדמי הכיס שלהם

לקיים ה מ צ ו י ה ברוחב לב והרפיה

רפו . ודעו . פור הפורים .

וכולם נ ק ב צ ו ׳ל מ ש ת ה ׳

כשהבישום מורגש באוויר

וברגע שזכינו ל ה ת י י ש ב

החלו ממטרים  ׳לשטוף׳

את כל ה ת ו כ נ י ו ת

עם הבשרים על האש ה ל ח ה

וה׳תסרוקת׳ של הסבתא רבה

שהנכדה הכינה ו נ פ ר ע ה

ב ה ר פ י ה .

ורפו ודעו

לקול ׳זעקות׳ הילדים

׳ה י א  ה ג י ע ה ׳

השכנה רופאת הילדים

שהייתה מהבוקר

ב ת ו ר נ ו ת חג

והמשלוח מנות שלה

מוגש לה בידיים קטנות

דביקות מסוכר הממתקים

שחברים מהכיתה ׳פינקו׳

אותם בם . ב ה ר פ י ה.

והמוזיקה רכה מ ל ט פ ת

את א ב ל ו ת השכנה שמאחור

ואת ע י י פ ו ת

השכנה הרופאה מלפנים

בין טיפות ה מ י ם ש׳דומעות׳

מלב ה ש מ י ם

וה מ ט פ ל ת החדשה מסרילנקה

של הסבתא שלנו

׳שמתקשה ׳ ל ה ב י ן

מה ׳חוגגים ה י ו ם ׳

אך מ ב י נ ה בשפה אחת

שמעבר לבליל השפות

שיש כ א ן סיבה ל ש מ ח ה

ב ה ר פ י ה.

וההודעה מלאת הכאב

של אחת מנשות ואפילו ב ה ס ת ר ה

שהגיעה תוך כדי כתיבת מילות היום

גילתה שהפור של ה י ו ם

הביא אותה ואת

בנות ישובה

ללוות ילד זך של חברתם

שנדרס בחלוקת משלוחי המנות

למנוחת עולמים

והלב מבקש נ ח מ ה

והרפיה עד ל א ידע

בידיעה ברורה

שלא נ ד ע

את נורא ה ע ל י ל ה

ואנו בהכנעה ובהודאה

ר פ ו י ם דווקא בפורים

נענים לק ר י א ת חיינו

לא להבהל מהפכים

בלבנו הוטמן  ה מ ק ו ם

להכיל בו-זמנית צער

ואת מידת השמחה

כדברי ספר הזוהר

(המובאים בתניא)

"בכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא,

וחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא': 

בכיה תקועה בלבי מצד זה,

וחדווה תקועה בליבי מצד זה"

הלב יכול ולכך נברא

לשאת בו זמנית את

שרוחש בנו בנפש פנימה -

בימי ה פ ו ר י ם שבשגב שבהם

נחווים בנו  כ כ י פ ו ר י ם

ואנו מתוזכרות בפנימיות

שכשהבכי והחדוה נמצאים יחד בלב

הם חושפים  אותנו

לרובד נוסף

עמוק עוד יותר

נסתר ומלא בגעגוע לטהר

וגודל הנשגב ממידתנו

שרק כשדמעות ושמחה חוברים בנו

הוא זוכה לה תג ל ו ת מניסתרותו

בכי מלא חדווה של גילוי הסוד

וימי פורים מסוגלים

לנשגבות  הנדירה הזו

בלבנו תמיד.

במילים של יום יום

אנו נאמץ את מילות האור

של דוד בן יוסף -

"בשעה שאת עושה מקלחת חמה

תחשבי על כל הדברים הכואבים המעיקים עליך.

תמיד יהיו לך כאלה.

זהו הזמן שהכל מתרכך.

גם צינור הדמעות.

לאט לאט ישוב הצינור

לתפקד כהלכה ולהפריש את הפסולת.

הזיעה, השתן והצואה הם פסולת הגוף.

הדמעות הן פסולת הנפש..."

ותזכרי לצאת מהמקלחת

ב ח י ו ך

שמאזן ומחבר

ומאפשר לנו בנשגבות

גם כשיש צער בלב

ואנו משתתפות בצער

לקבל את המציאות

ללא ויכוח וטענה

לתת למידת השמחה

לנכוח בחיינו ת מ י ד .

רפוים בפורים . שנזכה .

חיבוק

אהובות אמיצות

*

׳נשיאת ההפכים בו-זמנית אינה פשוטה,

ולעתים יש להקדיש זמן מיוחד

להדגשת כל צד בפני עצמו (תניא אגה”ת פ”י),

אך אפשר וצריך להגיע למצב בו הצער

מהצד השלילי והירוד אינו מעיב על השמחה מהצד החיובי

ו”תיקר נפשו בעיניו לשמוח בשמחתה

יותר מהגוף הנבזה,

שלא לערבב ולבלבל שמחת הנפש [האלקית]

בעצבון הגוף [והנפש הבהמית-החיונית]” (תניא פל”א).׳

הרב גינזבורג