קוֹל דְמָמָה דַקָה

אהובות

היום בש ק י ע ה

כשהשמיים

בזהוב בוהק ובתפארת

מלווים את החמה לנרתיקה

והלבנה נוכחת באורה הכסוף

עלו מ ה א ו פ ק המרוחק

ה ד הצלילים הראשונים

של מ נ ג י נ ה ושירה

כמו הבקיעו

את חומת ה ה ד מ מ ה

שהקיפה את נשמתי

בהגנה מכל משמר

בעת של ב י ן המיצרים

הנחו אותנו ל מ ע ט

הניחו בפנינו ה נ ח י ו ת

ברורות ומדייקות

שנועדו לסייע לנו

ל ה מ נ ע

ממיסוכים והסחות

בדרכנו פ נ י מ ה

ימי ה ה ד מ מ ה

היה בם ל ה א י ר לנו ובנו

שמוזיקה , מנגינה ושירה הם אך

מ ג ב ר ל ר ג ש

הם לא ה מ ק ו ר שלו

והימים ש ע ב ר נ ו דרכם

ביחידאיות שבם

כיוונו אותנו

לחדד ה ק ש י ב ו ת

אל פנימיות ה ר ג ש

בחשיפה מירבית

שמאפשרת לגעת

ב ש ו ר ש

לחוות את ר ג ש

הכאב . עצב . הפחד .

אמונה . שמחה . תקווה

ללא מ י ס ו ך

בישרות לב

המאפשרת ק י ר ב ה

של א מ ת

ללא מ ג ב ר י ם מלאכותיים

לעצמי . ולבוראי .

ו ה מ ג ב ר ה ח ו ש י

שב אל חיינו

הוסרו מ ס כ י המגן

שמאפשרים לנו ל ה י ו ת

גם ליד ה א מ ת

ולא בישרות חשופה

תמידית מ ו ל ה

המנגינות הראשונות

הביאו איתן

התפלאות פנימית

שמרקידה ברטט עדין

המן ה מ ע ט מחודש

את רינת ה ל ב

ואת קדרותו

במחול פנימי כהד הלבנה

ההקשבה מורגשת נ ק י י ה

כמו חלונות הלב

אחרי הגשם הראשון המטהר

אמן שנזכה לשמור ולשמר

ה ר ע נ נ ו ת הזכה שבה

ונסכים

בעת הזו של ההסתרה שבהסתרה

ל ב ח ו ר לשמוע מוזיקה

שלא רק מפחד לפגוש את עצמנו

ו מ ה י ר א ה

מדממת ה ש ק ט שבנו

ובין המנגינות והשירים

שמלווים את פ ס ק ו ל ימנו

מידי פעם

נסכים מעצמנו

ל ב ח ו ר לדומם ה מ ג ב ר

של מנגינת ה ח ו ץ

ונתכוונן ל ש מ ו ע

את רחש ה ח י י ם שסביבנו :

ציוץ הציפורים , קריאת הטווסים ,

קרקור הצפרדעים , רחש המנועים,

יללת החתול , צרצור הצרצרים ,

צפירת המכוניות …

קשיבות שאט אט

תידד אותנו בטבעיות שלמה

להרגיש ב נ ו ח

עם עצמנו ב ת ו כ נ ו

מבלי ל ה ת ע ל ם

מכל ה ס ו ב ב אותנו

מסע דק של קשב

שפותח בנו פתח

אל שפת ה ל ב

ובשלושת השבועות שעברנו בם

זכינו ל ק ב ל

דרך ה ה ד מ מ ה

נטולת הצלילים , הקולות והמנגינות

מתת מ ת ג ב ר ת

לרזי ה ק ש י ב ו ת

שלנו א ל י נ ו

בדרך

ל מ ק ו ר י ו ת חיינו

במילים של יום יום

אמן

ו ה ש י ב ה ׳לשמוע מוזיקה׳

תהייה ק ש ו ב ה

ומודעת

ונהייה ב ו ח ר ו ת בה

ולא ׳מסתתרות׳ מאחוריה

מפחד להיות

ל ב ד עם עצמנו

הן

אנו ל ע ו ל ם

במחיצתו

קרוב

קרוב

ואמן ונזכור

כשהמוזיקה מאירה לנו

ומחברת ביננו

שיש מי מאיתנו

ששנת ה א ב ל שלהם

עוד לא תמה

ו ה ד מ מ ה

עוטפת כאבי אובדנם

והם נושאים בקרבם

עבורנו

את כאבי אובדננו

בתפילה

שפעמי אור השלום והברכה

ימלאו את ימנו בנועם זיום

אמן

חיבוק גדול

אהובות אמיצות

אמן ואת המילים תפגושנה בבוקר שלכן

*

*קוֹל דְמָמָה דַקָה*

הַתְחָלַת כּל גַדְלוּת

הוּא מוּכְרָח

לְקַטְנוּת מִתְחִילָה,

–

וְאֵין קוֹל גָדוֹל

אִם לא תַקְדִים אוֹתוֹ

דְמָמָה דַקָה,

–

כִּי כֵן דֶרֶך שוֹפָר

שֶקוֹלוֹ הוֹלֵך וְגָדוֹל.

‎כתבי בעל הסולם, מאמר: "שופר של משיח", עמ' 457

.