קול מ ו צ א

אהובות

היום

זכיתי ׳לחוות׳ צפירה

בלב הכרם

מבט  מ ה ל ב

׳הפגיש׳  אותי

עם זמורות תלושות

המוערמות על קרקע

אדמת הכרם

בין השורות המלבלבות

המוריקות והמנצות

והעיניים שלי קלטו

ה פ צ ע ה של צימוח

מבין הענפים

החתוכים ו׳הזרוקים׳

נעדרי החיות

למרות ואף על פי .

המהות העוצמתית שבנו

עם כוח התחדשות פנימי

משולה לגפן

וְנֵ֖צֶר מִשׇּׁרָשָׁ֥יו יִפְרֶֽה

גם משנגדע גזעה

היא מצמיחה משורשיה נצרים

שמתעבים ויוצרים גזע חדש

וכל ענף בקרבת א ד מ ה

מעמיד מנצר שורשיה כנה

על כ נ ה .

גם כשחשות ת ל ו ש ו ת

שזה מרגיש א ב ו ד

הגפן בכרם חיינו

מלמדת אותנו

שיעור ק ו מ ה

אמן שנזכור

׳לקול דרך יש מוצא

תקשיבי טוב לעצמך׳

יש וודאות

בהצעה של ׳המחשבות׳

לעצור ולא להמשיך

להרפות לוותר

מבחינת ה ש כ ל

גם אם זה

א ב ד ו ן

הוא מ ו ח ל ט

כן ה מ ו ח מעדיף

בהירות קבועה

ומנסה לכוון ת מ י ד

אל מה שכבר מכיר

מתקשה ל מ ש ו ך

קדימה כשקשה

ולא נודע

ובבירור בבחירה ׳הלא מושכלת׳

שהיא שייכת ל ל ב

אל פנימיות שפת ה א מ ו נ ה

שמכוונת הקשיבות עמוקה

להסכים ל נ ו ע  להמשיך

להחזיק שביב ת ק ו ו ה

למרות העדרה של הוודאות

אמן ונזכור

שה פ צ ע ה  אפשרית

מבעד ׳לפציעה׳

גם כשתלושות

מאדמתנו

גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ

שם במרחב שמתמסר

ל א מ ו נ ה  מעל כל טעם ודעת

נ ז כ ה לגלות

מאגר כ ו ח ו ת נסתר

שקיומו לא היה ידוע

לנו  ולעולם

וממנו נ ד ל ה

תעוזה וברכה

שם מתחילים

ה ח י י ם

שמעבר לחיים הרגילים .

בכל סיפורי העדות

של עיתות ההסתרה שבהסתרה

של חיינו האישיים והלאומיים

עולה בעוצמה בהירה

שלקול דרך יש מ ו  צ א

ולנו נותר הציווי הפנימי

שכולו בשפת ה א מ ת של חיינו

תקשיבי ט ו ב  לעצמך

חיבוק גדול

אהובות אמיצות

אמן ואת המילים תפגושנה בבוקר שלכן

שפת ה ה ת ח ד ש ו ת בכרם