שבוע טוב . טוב .

שבוע טוב . טוב . "נשאר לי רק למצוא ג'י שוק" זה היה לפני שבוע , כשעוד לא ידעתי שלשעון לצבא יש שם עם כוח כבידה מהמם. היום בבוקר כבר "גזרנו" זמנים מהבוקר המוקדם לזמני הרכבת ,כשהתרנו את בין הזמנים מאחורינו וקול על זמני מאמש מהדהד בבית "אז מה הלו"ז למחר בבוקר , אמא" . ה"ג'י שוק" ביד שלו , אבל כולנו כאחד עברנו מימד. בזמן . זה לא היה מזמן , כשעלינו איתו , יונק ,הקטן בחבורה , למטוס בדרך להודו וחזרנו ליום הולדת שלוש שלו , עם מבט סקרן בעיניים והינהון הודי מתנדנד מצד לצד לאות "כן" , כשכולם מסביב מבינים שהוא לא. רוצה . תנועת ראש, ששאל ממסע חוצה יבשות וזמנים בילדות , שנסתרת בה בבירור מהות פנימית שכולה בו . כן . של כנות . של תום . אמת . זה כמה ימים שהוא הולך לישון איתה וקם איתה בבוקר והיא עטויה בגוון של זית וקול עמוק " כן המפקד" . אותה . כן .רק שכעת מלווה בתנועת ראש ברורה , שיודעת שהכיוון הוא מלמעלה למטה ולא מצד אל צד . כן . מלמעלה. הכל מתחיל מלמעלה , כסדרו של עולם , גם במקום שמתרגלים בו שעות " לפתוח זמנים" ודקה היא עולם ומלואו . לא אתמם שהיו לי אי פעם אי אלו מחשבות שהבן שלי , הצעיר יחזיק ביד רק עלה של זית , גם כשעוד לא ידעתי על קיומו של הג'י שוק . כשעבר את השער בלשכת הגיוס , לקריאה "לעלות לאוטובוס מס 3" , זה הרגיש בבירור שהוא עובר מימד . שלנו יהיה חלק קטן משותף בו בפועל , אך ענק בהרחבה של מימדי הלב . במקום בו "זמן זה זמן " , וזו לא שאלה אם " להגיע בזמן " , ויש "זמן ת"ש " ו"זמן תדריך" וזמן מוקצה במסודר לשינה , אוכל , תפילה . לכל עת וזמן . ואנחנו מבחוץ , אין לנו אפילו שעון על היד . והשניות והדקות שלנו עפות . רק יכולה לחוש שמתעוררת בי מחוייבות פנימית , ,לשאול מהעולם שהילד שלי הוא כעת חלק בלתי נפרד ממנו לשנים הקרובות, עולם שמתנהל על פי מחוגי הג'י שוק , בחוקי כבידה והלם אחרים ,לשאול לעצמנו ערנות לזמניות שלנו פה ,לחיות באחריות ערה לזמן שלנו ושל הסובבים אותנו ,לכבד את הזמן שניתן לנו בהשאלה ולהתעורר כל בוקר מחדש עם השאלה העל זמנית "מה הזמן מסמן לי " . "?"

מעבר לשער . במקום שבו ל"כן" . יש תנועה ברורה . חדה . מלמעלה ללמטה . מישירים אלינו מבט שלא משתמע לשני פנים ונותנים לנו כולנו פקודה . תעשו זמן לש ל ו ם . בכם .

שיהיה לנו שבוע נפלא מלא בזמני אמת וטוב . אמן .