שיווי נ פ ש

אהובות

השמיים זרועי הכוכבים

והלבנה המתמעטת

לקראת התכסותה

מלווים כל צעד

עם הצל הנלווה אליו

בין פנסי הרחוב

בהליכת ל י ל ה של

מוצאי שבת.

׳עירות׳ שתוך כדי הליכה

מבקשת ל ה ח ז י ר

הגוף והנפש

אל ׳נקודת ה ש י ו ו י משקל׳

אל מול ה ב ז ק י האור

החזקים של ׳החוץ׳

ש׳פוגשים׳ אותנו

בכל מ ו צ א י שבת

ביציאה מהקודש אל החול

והיום היה זה

׳י ה י א ו ר׳

מ ס נ ו ו ר

ועולה בי קול שמבקש

לקנות ה מ י ד ה שתאפשר

ל ה ג י ב

תוך כדי א י ז ו ן

ו ה ה ל י כ ה בלילה החשוך

מאפשרת לשים הלב

שכל רגל שמורמת

י ו צ ר ת כמו במכוון

חוסר ׳בשיווי משקל׳ ר ג ע י

שהוא זה שמאפשר

ה ה ת ק ד מ ו ת

ו מ א י ר ה לנו מבעד לחשיכה

שכדי להתקדם

אנו מ ח ו י י ב ו ת לצאת

משיווי ה מ ש ק ל

וימי ההסתרה שבהסתרה

מידי מוצאי שבת

מ ע ר ע ר י ם

בדרכים ׳שונות ויצירתיות׳

את השיווי משקל ה נ פ ש י

שלנו כולנו

על מטוטלת

שבין האורות ו ה צ ל ל י ם

והיום פגשנו

מ ב ז ק ברק אור ח ז ק

שמאיר בנו בעוצמה

את הברכה והאמת

במידת ה ה ש ת ו ו ת

אותה

נקודה זעירה של

שיווי משקל פ נ י מ י ת

אליה אנו ל ו מ ד ו ת

לחזור מבעד ומעבר

לתזוזות ה ח י צ ו נ י ו ת

׳הטובות׳ והפחות טובות

להיות ש ו ו ת נ פ ש

לא הופך אותנו ל א ד י ש ו ת

אלא חוזר ומאיר בנו

שיש בנו מ ק ו ם בנפש

ש ת מ י ד

מאיר לנו

ומגלה לנו

שיש ל א ן ל ח ז ו ר

עצמות פנימית

מלאת עוצמה ו ע צ מ א ו ת

של תמימות ומנוחת הנפש הבוטחת

שנכון ל ח ז ק אותה

בימים של ׳אורות חזקים׳ מסנוורים

כמו בימים

חשוכים נטולי אורה

וכוחות ה ל ב נ ה שבנו

יודעים ל ה ח ז י ק עבורנו

את המשתנה הפנימי

ה ק ב ו ע

מעבר למשתנה התדיר

׳המטלטל׳ והמסעיר

ברכת ה כ ת ר מלכות שבנו

שהיא תמיד מעל כל

׳ה ת ח ל ק ו ת ׳

הכל ש ו ו ה בה

כבשפת התפילה הפנימית שבנו

שִׁ וִּ֬ י תִ י יְהֹוָ֣ה לְנֶגְדִּ֣י תָמִ֑יד

כִּ֥י מִֽ֝ימִינִ֗י בַּל־אֶמּֽוֹט

אמן שנמשיך להתבשר

אך בבשורות טובות

ואמן ש נ ש מ ו ר יחדיו

ת מ י ד

על ש י ו ו י נ פ ש י פנימי

כמעוז מבטחנו

מבעד ומעבר

לכל הבזקי המציאות

באורותיה המהבהבים

חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים

רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ

חיבוק גדול

אהובות אמיצות

אמן ואת המילים תפגושנה בבוקר שלכן

בברכת שבוע מבורך בהכנות מתרגשות

ל ה מ ל כ ה בראש השנה

אשרינו על הזכות

*

שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד (תהלים טז, ח),

שִׁוִּיתִי לְשׁוֹן הִשְׁתַּוּוּת,

בְּכָל דָּבָר הַמְּאוֹרָע הַכֹּל שָׁוֶה אֶצְלוֹ,

בֵּין בְּעִנְיָן שֶׁמְּשַׁבְּחִין אוֹתוֹ בְּנֵי אָדָם

אוֹ מְבַזִּין אוֹתוֹ,

וְכֵן בְּכָל שְׁאָר דְּבָרִים,

וְכֵן בְּכָל הָאֲכִילוֹת,

בֵּין שֶׁאוֹכֵל מַעֲדַנִּים

בֵּין שֶׁאוֹכֵל שְׁאָר דְּבָרִים,

הַכֹּל יִשְׁוֶה בְּעֵינָיו,

כֵּיוָן שֶׁהוּסַר בָּזֶה הַיֵּצֶר הָרַע מִמֶּנּוּ מִכֹּל וָכֹל.

וְכָל דָּבָר שֶׁיֶּאֱרַע לוֹ

יֹאמַר הֲלֹא זֶה הוּא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ,

וְאִם בְּעֵינָיו הָגוּן וְכוּ',

וְכָל כַּוָּנָתוֹ יִהְיֶה לְשֵׁם שָׁמַיִם,

אֲבָל מִצַּד עַצְמוֹ אֵין חִלּוּק,

וְזֶה מַדְרֵגָה גְּדוֹלָה מְאֹד.

הבעל שם טוב